יום חמישי, 27 בספטמבר 2007

יום כיפור

תרבות יום ה' היום במתכונת קצת שונה – לקט של קוריוזים שנתקלתי בהם בשבוע האחרון.

אחיתופל:
כן, ההוא מ-"עצת אחיתופל". לירון האירה את עינינו שהעצה עצמה היתה בעצם טובה…

Quid pro quo
שאלתם את עצמכם פעם איך אומרים "טובה תחת טובה" באנגלית (או יותר נכון – בלטינית)?

ואם בעניני לשון עסקינן (ומתי אנחנו לא, בעצם?), הערה על הביטוי "מילה בסלע".
הכוונה אינה לכך שהמילה חקוקה בסלע. זהו בעצם קיצור של הביטוי "מילה בסלע, שתיקה בשניים". סלע הוא מטבע קטן, והביטוי מדבר בשבח השתיקה.

ואיך קוראים לבן של הנין?

http://forums.nana10.co.il/Forum_1969/2/0/347202.html
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-6-25088-25088.htm

והאם המשפט הבא אכן תקין באנגלית:
“Buffalo buffalo Buffalo buffalo buffalo buffalo Buffalo buffalo”.

משהו קטן לכבוד יום הכיפורים:
במנחה של יום הכיפורים נוהגים לקרוא את ספר יונה, אולי היחיד מהנביאים שיש לו ממש הפי-אנד הוליוודי קלאסי. שימו לב לפרק ד', שבו יונה כבר מחפש לעצמו איזה מקום שקט לנוח בו, ולסיפור הקיקיון:

ובמיוחד:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-יוֹנָה, הַהֵיטֵב חָרָה-לְךָ עַל-הַקִּיקָיוֹן; וַיֹּאמֶר, הֵיטֵב חָרָה-לִי עַד-מָוֶת

לי זה הזכיר את השיר של לאה גולדברג, ששרה נורית גלרון (אבל עכשיו כולם מכירים אותו כ-"השיר המוזר ההוא ששרה מרינה מקסימיליאן בלומין בגמר של כוכב נולד 5").

לשיפוטכם, וצום קל.

שיר אהב"ה / לאה גולדברג
נפרדנו כך, היטב היטב חרה לי
הערפל ביננו כחומה.
זאת הטיפה שעל ידי נותרה לי
טיפת סגריר ודאי היא, לא דמעה.

לדור הזה הבכי הוא כלימה;
הוא לא יבכה על אהבה גוססת.
ביום הדין ובלילות החסד,
אדיש וגא הוא לא יוריד דמעה.

נפרדנו כך: הרחוב המה המה
דחפני איזה הלך.
ומנגד הערפל תלוי כהינומה.

מאין בליבי חדווה חוגגת,
אולי בכל זאת זו היתה דמעה.

יום חמישי, 6 בספטמבר 2007

את הראשונה לא שוכחים (2007-09-06)

היה לנו אוצר סמוי של פנאי
עדין כאוויר הבוקר
פנאי של סיפורים, דמעות, נשיקות וחיבוקים.
פנאי של אמא, פנאי של סבתא והדודות.
יושבות בנחת בסירה של זיו
שטות אט אט בדוגית השלום
עם הירח