שלום שלום.
עכשיו שהחגים מאחרינו, אפשר סוף סוף להתחיל להמשיך (כפי שאומרת רונית שחר).
בפינת העברית, על ההבדל בין "גוזל" ל-"אפרוח":
גוזל קרוי כך על שום שהוא גוזל את מזונם של הוריו, היינו: הגוזל אינו מתקיים לבד, והוריו חייבים להאכיל אותו.
אפרוח קרוי כך על שום שהוא מוכן ומזומן לפרוח מן הקן. רוצה לומר: מסוגל למצוא את מזונו בעצמו.
בפינת השפות (יש לנו כזו?) – על ההבדל בין ציניות, סרקאזם ואירוניה:
טוב, אז האמת היא שאם מחפשים הגדרות מילוניות וקשרים בתזאורוס, מגלים לפעמים את שלושתן כנרדפות. אז אני פונה לאיזושהי אינטואיציה שלי, ואתם מוזמנים לחוות את דעתכם.
אני מציע את האבחנות הבאות:
ציניות מביעה את ה-state of mind של הדובר. מישהו ציני מביע חשדנות וחוסר אמון לנושא שאליו.הוא מתייחס.
סרקאזם מטרתו לפגוע במושא. מקור המילה ביוונית עתיקה, מפועל שמשמעותו "לפשוט את הבשר", במקור מ-sarx (בשר, flesh).
אירוניה מתייחסת בכלל למצב שמתרחש בעולם, ולאו דווקא לכוונתו של הדובר. למשל: "דניאל הוסיף לטבלת ה-system params עמודה שמתארת אם תהליך השדרוג הצליח, אבל – למרבה האירוניה – הוא שכח להוסיף את העמודה בתהליך השדרוג".
פינת השירה והזמר:
בשבת שעברה השתתפתי בבראנץ' של שירה (קונספט חדשני). היו שם כמה דברים יפים, ואני אשמח לשתף בהמשך. בינתיים, אני רוצה רק לחלוק שני שירים:
אחד של סוזאן ווגה (אפשר לשמוע פה).
http://www.asklyrics.com/display/Suzanne_Vega/Rosemary_Lyrics/182006.htm
ואחד של לאה גולדברג:
http://www.mp3music.co.il/lyrics/2688.html
אם תהיה דרישה, נדון בשני השירים, במשותף ובשונה.
בפינת התרבות העירונית המתחדשת: בסוף השבוע מתחילה עונת התערוכות והגלריות. הערב (ה') הגלריות תהיינה פתוחות עד חצות, והכניסה למוזיאונים – חינם. חוץ מזה, בשדרות רוטשילד יהיו מופעי חוצות, ובקיצור – מי שיכול, שיגיע.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3463663,00.html
ונחתום בדליה רביקוביץ'. אני מזהיר מראש, שהשיר לא משמח. ממש לא משמח. ומי שרוצה לדון בו אחר-כך, אפשר ובשמחה (או לפחות – ברצון רב).
קצת רקע לשיר, למי שלא מכיר את סיפור גיזת-הזהב והארגונאוטים מהמיתולוגיה היוונית.
והשיר. תיהנו.
עכשיו שהחגים מאחרינו, אפשר סוף סוף להתחיל להמשיך (כפי שאומרת רונית שחר).
בפינת העברית, על ההבדל בין "גוזל" ל-"אפרוח":
גוזל קרוי כך על שום שהוא גוזל את מזונם של הוריו, היינו: הגוזל אינו מתקיים לבד, והוריו חייבים להאכיל אותו.
אפרוח קרוי כך על שום שהוא מוכן ומזומן לפרוח מן הקן. רוצה לומר: מסוגל למצוא את מזונו בעצמו.
בפינת השפות (יש לנו כזו?) – על ההבדל בין ציניות, סרקאזם ואירוניה:
טוב, אז האמת היא שאם מחפשים הגדרות מילוניות וקשרים בתזאורוס, מגלים לפעמים את שלושתן כנרדפות. אז אני פונה לאיזושהי אינטואיציה שלי, ואתם מוזמנים לחוות את דעתכם.
אני מציע את האבחנות הבאות:
ציניות מביעה את ה-state of mind של הדובר. מישהו ציני מביע חשדנות וחוסר אמון לנושא שאליו.הוא מתייחס.
סרקאזם מטרתו לפגוע במושא. מקור המילה ביוונית עתיקה, מפועל שמשמעותו "לפשוט את הבשר", במקור מ-sarx (בשר, flesh).
אירוניה מתייחסת בכלל למצב שמתרחש בעולם, ולאו דווקא לכוונתו של הדובר. למשל: "דניאל הוסיף לטבלת ה-system params עמודה שמתארת אם תהליך השדרוג הצליח, אבל – למרבה האירוניה – הוא שכח להוסיף את העמודה בתהליך השדרוג".
פינת השירה והזמר:
בשבת שעברה השתתפתי בבראנץ' של שירה (קונספט חדשני). היו שם כמה דברים יפים, ואני אשמח לשתף בהמשך. בינתיים, אני רוצה רק לחלוק שני שירים:
אחד של סוזאן ווגה (אפשר לשמוע פה).
http://www.asklyrics.com/display/Suzanne_Vega/Rosemary_Lyrics/182006.htm
ואחד של לאה גולדברג:
http://www.mp3music.co.il/lyrics/2688.html
אם תהיה דרישה, נדון בשני השירים, במשותף ובשונה.
בפינת התרבות העירונית המתחדשת: בסוף השבוע מתחילה עונת התערוכות והגלריות. הערב (ה') הגלריות תהיינה פתוחות עד חצות, והכניסה למוזיאונים – חינם. חוץ מזה, בשדרות רוטשילד יהיו מופעי חוצות, ובקיצור – מי שיכול, שיגיע.
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3463663,00.html
ונחתום בדליה רביקוביץ'. אני מזהיר מראש, שהשיר לא משמח. ממש לא משמח. ומי שרוצה לדון בו אחר-כך, אפשר ובשמחה (או לפחות – ברצון רב).
קצת רקע לשיר, למי שלא מכיר את סיפור גיזת-הזהב והארגונאוטים מהמיתולוגיה היוונית.
והשיר. תיהנו.
