על חלונות, ולמה כדאי להיזהר מהם

בפינת האנגלית, מילה שלא יצא לי להשתמש בה מזה זמן רב, אבל משום מה עלתה לי בראש בשבועות האחרונים:
הפועל defenestrate משמעו "להשליך מהחלון" (והשוו: fenetre, חלון בצרפתית). למי שביקר בפראג, בסיור בארמון הראדצ'אני ניתן לראות את החלון שממנו הושלכו האצילים הצ'כים ב-1618, אירוע שהוביל למלחמת 30 השנה.
אודות אירועים דומים ניתן לקרוא בקישור הזה.

אפרופו אצילים צ'כים, האצילים הבוהמיינים לא היו דווקא אנשי רוח. המונח "בוהמייני" לתיאור סגנון חיים של אומנים ויוצרים (כלומר: הרבה רוח, מעט חומר) החל בסביבות 1800, ובצרפת דווקא. מקור הביטוי בחבל בוהמיה שבצ'כיה, אבל ההקשר המקורי הוא דווקא לצוענים נודדים, שלפי האמונה הגיעו משם. עוד על כך במאמר הזה.

בפינת המיתולוגיה היוונית – שלוש הגראציות. הגראציות (Graces) היו שלוש אלות, שסימלו תכונות (נשיות בעיקר) של חן, קסם ויופי. הן היו מלוות של אלי האהבה (אפרודיטה וארוס), ונהגו לחולל לצלילי נבלו של אפולו באולימפוס.

ומשהו בגרמנית (זה עוד לא היה): שמחה לאיד, או בשפת הייקים – schadenfreude. צירוף של שתי המילים schaden – פגיעה, ו- freude – שמחה. הביטוי, אגב, נכנס כמות שהוא לשפה האנגלית.

בפינת העברית: הביטוי "צוק העיתים" משמעו תקופה קשה, של מצוקה. יש לבטא "tzok", ולא "tzuk", שהוא חלק שבולט מההר. מקור הביטוי בספר דניאל: "וְנִבְנְתָה רְחוֹב וְחָרוּץ וּבְצוֹק הָעִתִּים" [דניאל ט', כ"ה].

עוד משהו קטן, על ההבדל בין שיהוק, פיהוק וגיהוק:
פיהוק (yawn) הוא מה שעושים כשקצת עייפים.
גיהוק (belch) הוא מה שעושה תינוק אחרי שטופחים לו על הגב.
שיהוק (hiccup) הוא הדבר הארור הזה שלא נפטרים ממנו אלא על-ידי שתיית מים או עצירת הנשימה.

בפינת החי והצומח: Turnip הוא השורש המכונה "לפת". ל- Parsnip, לעומתו, אין שם מוצלח בעברית (הכי קרוב שמצאנו זה "גזר לבן"). אם מישהו מזהה, יודע או מכיר, נשמח לשמוע איך קוראים ליצור הזה.

ובלי התחכמויות נוספות – ישר לפינת השיר.
הפעם יש לנו פיצ'ר כפול – אב ובתו, שיר ושיר תגובה. עוד על השירים (בתקווה) בפעם הבאה.



שיר משמר / נתן אלתרמן
שמרי נפשך, כוחך שמרי, שמרי נפשך.

שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך.

מקיר נופל, מגג נדלק, מצל חשך,

מאבן קלע, מסכין, מציפורניים.

שמרי נפשך מן השורף, מן החותך,

מן הסמוך כמו עפר וכמו שמיים,

מן הדומם, מן המחכה והמושך,

והממית כמי באר ואש כיריים.

נפשך שמרי ובינתך שער ראשך,

עורך שמרי, שמרי נפשך, שמרי חייך.

זה ערב קיץ לכאורה, זה לכאורה

רק ערב קיץ טוב, ידוע וישן,

שבא לחסד ולרחמים, לא למורא

ולא לרחש חשדות ודבר אשם,

שבא עם ריח תבשילים ועם מנורה

אשר תאיר עד עם ננוח ונישן.

רק ערב קיץ חם וטוב הוא לכאורה,

רק ערב קיץ חם שבא לא למורא.

הנה הרוח יד שולחת ובלי רחש

פתאום חלון לאט נפתח בחשכה.

אמרי מדוע את צוחקת כמו פחד

אמרי מדוע את קופאת כמו שמחה.

אמרי מדוע העולם כה זר עדיין

ואש ומים מביטים בו מכל צד.

אמרי מדוע בו מפרפרים חייך

כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד.

אמרי מדוע זה את מעוף ורעד רב

כמו ציפור בחדר בחפשה אשנב.

שמרי נפשך העייפה, שמרי נפשך.

שמרי חייך, בינתך, שמרי חייך,

שער ראשך, עורך שמרי, שמרי יופייך,

שמרי ליבך הטוב, אמציהו בידיך.

שיר הנשמרת / תרצה אתר
השמים רצים, רצים, רצים,
בתריסים כל מיני עיגולים נוצצים,
כל מיני דברים נעשים
יותר ויותר סמוכים.

אני נזהרת מדברים נופלים.
מאש. מרוח. משירים.
בתריסים כל מיני רוחות מכים.
כל מיני עופות מדברים.

אבל אני שומרת את נפשי מהם. וגם איני בוכה.
אני זוכרת שביקשת שאהיה ברוכה.
אני ברוכה.
השמים רצים.
הם אינם נוגעים
בשיער ראשי שלך.

אינם מתקרבים אפילו לרוח
שבאה אלי ממך.
השמים רצים למקום אחר,
והרוח סביבנו טבעת שקופה,
כמו בערב שרב, אנחנו ירח,
הרוח סביבנו עבה.

למרות הכל

למרות הכל: תרבות יום ה'.

בפינת העברית המליצית, קצת על הביטויים "תהום הנשייה" ו-"דיראון עולם".
נתחיל מהביטוי "תהום הנשייה". נשייה משמעה שכחה, ועדות לכך יש בפועל הערבי "נסי", שמשמעו – שכח.
בתנ"ך אפשר למצוא את המילה מוזכרת פעם אחת:
תהלים פ"ח, י"ג: הֲיִוָּדַע בַּחשֶׁךְ פִּלְאֶךָ וְצִדְקָתְךָ בְּאֶרֶץ נְשִׁיָּה

דיראון משמעו, כנראה סוג של קללה. בהקשר של דיראון עולם, הכוונה כנראה לגיהנום. קצת קשה להבין מהקונטקסט – להלן שני המקומות בתנ"ך בהם הוא מוזכר. הביטוי "דיראון עולם" מופיע כמות שהוא בספר דניאל.

דניאל י"ב, ב': וְרַבִּים, מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת-עָפָר יָקִיצוּ; אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם, וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם

ישעיהו ס"ו, כ"ד: וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים הַפּשְׁעִים בִּי כִּי תוֹלַעְתָּם לֹא תָמוּת וְאִשָּׁם לֹא תִכְבֶּה וְהָיוּ דֵרָאוֹן לְכָל-בָּשָׂר


בפינת הערבית והאיסלאם, אם כבר הבאנו מקורות ערביים:
אם תהיתם לגבי הביטוי "שהדי במרומים" (ויש הכותבים "סהדי במרומים"): "שהד" הוא עד. תחשבו על הביטוי האנגלי "As God is my witness".
למי שלמד קצת ערבית בתיכון, למוסלמים יש את ה-"שהאדתין", שתי ה-"שהאדה", שעליהם לומר בכל יום:
לא אלה אלא אללה – אין אל מבלעדי אללה
ומחמד רסול אללה – ומחמד הוא נביאו של האל
"שהאדה" משמעה – עדות. כאשר המואזין מסלסל את התפילה, הוא פותח באמירת "אשהד אנ", כלומר: אני מעיד כי אין אל וכו'.
ואיך זה קשור ל-"שהיד" ?ובכן, יש כמה הסברים. אולי כי אללה מעיד על כך שיהיה לו מקום בגן עדן, ואולי זה תרגום ערבי מאוחר ל-"מרטיס" היווני, שמשמעו קדוש מעונה ("מרטיר" באנגלית מודרנית). עוד על כך במאמר הזה.


בפינת החי והצומח, היום נלמד להבחין בין שלושה מינים ממשפחת הפרים: תאו, ראם וביזון. למעשה, הבלבול העיקרי הוא בין התאו והביזון, שכן הראם די שונה. הראם (Oryx) דומה לאנטילופה גדולה, והוא מצטיין בקרניים ארוכות ומשוננות. התאו (Buffalo) והביזון (Bison) הן בהמות גדולות בהרבה. הביזון האמריקאי, בפרט, הוא היונק הגדול ביותר באמריקה הצפונית.


בפינת הפנאי, היום הצעה ל-
עשרה דברים לעשות בזמן שהסרבר עולה
1. להתכתב בפייסבוק.
2. להריץ tail –f ~/SecureSphereWork/logs/server_log.txt, להפסיק ולהריץ, להפסיק ולהריץ וחוזר חלילה, ובכל פעם להתבאס מחדש מזה שהוא עדיין לא סיים.
3. להכין קפה במטבח. בעצם שניים.
4. לעצור אנשים במסדרון לשיחת חולין, גם אם ממש לא בא להם.
5. לעמוד בפינה היחידה בחדר שבה יש קליטה, ולדבר בסלולרי.
6. ללכת להציק לאנשים בחדרים עד שהם זורקים אתכם משם.
7. לעשות חימום, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, מתיחות, שפגט, נדיה קומנצ'י.
8. ללמוד גרמנית (או רוסית, או ספרדית, או צ'רקסית).
9. להקים משפחה; להתחתן, להוליד ילדים, להגר מן הארץ.
10. לכבות את האור, וללכת לשבת בשקט בפינת החדר עד שהכל נרגע.


שיר לסיום – אלתרמן, האיש שכנראה שנא נשים בצורה פתולוגית.

העלמה / נתן אלתרמן
דום טוותה העלמה בפלך

חוט שני כרימון שחוט,

ואמר בלבבו המלך:

"היא טווה לי בגדי מלכות".

דום טוותה העלמה בפלך

חוט שחור המשחיר אור יום,

ואמר השודד בכלא:

"היא טווה לי בגדי גרדום".

דום טוותה העלמה בפלך

חוט זהב כחרבות ברק,

ואמר הלוליין בדרך,

"היא טווה לי בגדי משחק".

דום טוותה העלמה בפלך

חוט אפור, הוא אבי כל כסות

ואמרו פושט יד וכלב:

היא טווה לנו בגד בכות".

אז ארגה את חוטי הפלך

העלמה, ותתנם בסך,

ותרד אל מי הפלג

ותרחץ את בשרה הצח.

ותלבש את מטווה הפלך

לשמלה לה, ותיף לעד,

ומאז היא שודד ומלך

ולוליין ופושטת יד.