על כבשים, יוגה וגעגועים

ציירי לי כבשה?
ושוב, מכיוון שהמציאות והדמיון תמיד מתחרים זו בזה, ציטוט מתוך הדואר האלקטרוני שלי בשבוע שעבר.

---

מאת: מ'
אל: ...

בלילה נדדה שנתי, ורציתי לספור כבשים. או רחלות.
דא עקא, שנודע לי, שבלשון רבים יש לומר דווקא "כבשות".
ומאז אני לא מצליח לספור, ולא מצליח לישון, וקם טרוט עיניים, עצבני ועייף.
ואז בא מנהל ואומר: כמה קוד כתבת?
אומר לו: שורה אחת, וגם בה יש באגים. או באגות. או באגינס.
אומר: לוקח זה מקלדת, לוקח זה צג, הולך הביתה.
אין עבודה. אין שפה. אין כבשות.
קשה.

---

מאת: ג'
אל: נ'

היש לך פתרונים בשבילו?

---

מאת: נ'
אל: מ'

בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה (במדבר ז, י"ז), ויש עוד הרבה כאלה.
עונה לך על השאלה?

ואולי הוא התבלבל, ובעצם נודע לו שבריבוי יש לומר 'רחלים'.
בסוגייה זו כבר יש דיון בתלמוד (תרגמתי בצבע הזה):
כי סליק איסי בר היני, אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה 'רחלים'.
כאשר עלה (לארץ ישראל) איסי בר היני, מצא את ר' יוחנן כשהוא מלמד את בנו (לומר) 'רחלים'.
אמר ליה: אתנייה 'רחלות'!
אמר לו: למדהו 'רחלות'!
א"ל: כדכתיב (בראשית לב) "רחלים מאתים".
אמר לו: כמו שכתוב (בתורה) "רחלים מאתיים".
אמר ליה: לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן.

---

מאת: מ'
אל: ג', נ'

היי ג' ו-נ',

ראשית, תודה על ההתייחסות, ועל התרגום מארמית.

שנית - מהחיפושים שעשיתי, עלתה האפשרות שהריבוי של 'כבש' הוא 'כבשים', אבל של 'כבשה' הוא 'כבשות'.
תימוכין לכך יש באתר 'שפה עברית':
http://www.safa-ivrit.org/fauna/tale.php
אני אפנה שאלה בעניין לאקדמיה.

משה"צ

---

מאת: נ'
אל: מ'

שלום משה צבי (צריך לפנות אליך בשני השמות? אין איזה קיצור?),

אכן, 'כבשים' – ריבוי של 'כבש', ו'כבשות' – ריבוי של 'כבשה'. בדומה לצורות הריבוי של 'ילד' ו'ילדה', 'מלך' ו'מלכה', 'עגל' ו'עגלה' וכיו"ב.
למה זה מפתיע אותך?

אשר לאתר השפה העברית, זהו אתר נחמד, ובמקרה דנן הוא גם צודק, אולם, איך אומר זאת בעדינות... הכותב שלו אינו בדיוק בלשן מקצועי, כך שלא הייתי מסתמכת עליו.

כל טוב,
נ'

---

ובינתיים, בחליפת מכתבים אחרת:

מאת: ה'
אל: מ'

אני לא שווה הרבה בלי האבן-שושן שלי, (ואולי גם איתו :),
אבל אני חושבת שלא נכון, שיש לומר רק ''כבשות''.

למיטב ידיעתי, תלוי את מה סופרים:
אם סופרים כבשה נקבה - שהיא גם רחלה - הרי סופרים ''כבשות'',
ואם סופרים כבש זכר - שהוא גם איל - הרי סופרים ''כבשים''.
למיטב ידיעתי, במקרא מופיע גם ''וגר זאב עם כבש'', כלומר, התייחסות נפרדת לכבש כזכר,
וגם התייחסויות לכבשה נקבה (ולא רק ''רחלה''), ואין הכרעה בין ''כבשים'' ל''כבשות'' כריבוי ה''נכון''.

בקיצור, נראה לי, שאם אתה רוצה לספור את נחמה ואת לריסה ואת עדנה ואת גיתית, עליך לספור כבשות,
ואם אתה רוצה לספור את מנחם ואת עבדאללה ואת ודים ואת גיא - עליך לספור כבשים.
וזה הופך את כל העניין לאישי מאוד,
כי אתה צריך לדעת בדיוק בדיוק את מי אתה סופר בכל רגע,
ולכן זה מעייף כל כך,
ולכן אמור להרדים אותך.

---

אתם רואים? טוב שיש חברים, גם אם הם מסובבים לגמרי.

אגב, למקרה שתהיתם איך קוראים בעברית לקולות שמשמיעים בעלי חיים שונים, יש פה גם רשימה חלקית.

רטוב וחם
השבוע יצא לי להתנסות בתרגול יוגה לפי שיטתו של ביקראם צ'ודהורי. "Bikram Yoga" (או "יוגה חמה") מתרגלים בחדר שמחומם מראש לטמפרטורה של כ-40 מעלות, שזה כמו לעשות מד"ס אינטנסיבי בארץ, באוגוסט, בצהריים.
השיטה מבוססת על סדרה קבועה של 26 תנוחות (אסאנה) ושני תרגילי נשימה (פראנאיאמה) מהיוגה הקלאסית, והשילוב של התנוחות והחום האינטנסיבי אמורים לסייע בריפוי של כל מיני תחלואים ומדאובים. עד כאן ענייני הפרסומת.
ההתרשמות האישית שלי, היא שיש אמת בפרסום, לפחות באופן חלקי. כלומר, זה באמת חם. ממש. קצת כמו בגיהנום (לא שהייתי, עדיין, אבל סיפרו לי). יוגה, לעומת זאת, זה לא כל כך. התנוחות אכן לקוחות מהיוגה, אבל יש אווירה הרבה יותר לחוצה ותחרותית. מה שכן, החימום אכן עוזר להגמיש ולמתוח את הגוף, ואפילו לחזק אותו. אם זה מצדיק את הסבל או לא - זה כנראה כבר עניין אישי.


שניים קצרים, על געגועים, אמיתיים ומדומים.

אליי / לאה גולדברג
השנים פרכסו את פניי
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.

בעיניי נשקפים
הנופים.
ודרכים שעברתי
יישרו צעדיי -
עייפים ויפים.

אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך -
אני הולכת אליי
בפנים שביקשת לשווא
כשהלכתי אליך.


במסעדה / יהודה עמיחי
אני אוכל ארוחת ערב לבדי במסעדה,
הצלחת מתארכת מרוב געגועים,
אני מושיט לחי מגולחת לעיר הנכרית.
הבבואה שלי רועדת בכוס, כמו ראש
על שטר כסף מושלך על השולחן,
הרגל הדקה של הכוס היא הנשמה.

על הדלת תלוי שלט על חוט:
"פתוח".
אני שיושב בפנים רואה רק
את הצד האחר: "סגור".

(גם) אני פורים

במסגרת "יש לי יום יום חג", נפנה זרקור אל "פורים קטן"' שחל אתמול.

פורים קטן
מתוך ויקיפדיה:
בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', אף כי היו דעות בתלמוד שהחג צריך להיעשות באדר א' (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג בחודש השנים עשר מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב' שטכנית הוא החודש השלושה עשר). בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר א', שבו לא נחוג פורים נחוגים שני ימי "פורים קטן" ("פורים קטן" ו"שושן פורים קטן"). בפורים קטן לא נוהגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון.

כוזרי
אם כבר התחלנו בענייני יהדות, אז נמשיך. ספר הכוזרי הוא חיבור הגותי-תיאולוגי במסורת ספרי הפולמוס הפילוסופי של הפילוסופים היוונים. הספר נכתב במאה ה-12 על-ידי רבי יהודה הלוי, והוא מציג שורה של פולמוסים בין מלך הכוזרים, מלכה של ממלכה דמיונית, לבין נציגים של דתות שונות, שמטרתם להציג בסופו של דבר את היהדות כדת הכי "נכונה".

פלבאים
ברומא העתיקה, אנשי מעמד הפועלים נקראו פלבאים (Plebeian), להבדיל ממעמד האצולה, הפטריצים (Patrician). כיום הכינוי הוא בדרך כלל כינוי גנאי, אם כי הכוונה באופן כללי היא למעמד נמוך, או משהו המוני.
עוד על כך במאמר הזה.

עניין קטן של הגייה
הביטוי "כל מאן דבעי" (קראו: Kol man de-va-ey) משמעו: כל מי שרוצה, כל המעוניין. "בעא" בארמית משמעו ,'שאל' או 'רצה'.

שיר קטן, של אליזבת בישופ, לכל מי שמרגיש קצת אבוד.

One Art / Elizabeth Bishop
The art of losing isn't hard to master;
so many things seem filled with the intent
to be lost that their loss is no disaster.

Lose something every day. Accept the fluster
of lost door keys, the hour badly spent.
The art of losing isn't hard to master.

Then practice losing farther, losing faster:
places, and names, and where it was you meant
to travel. None of these will bring disaster.

I lost my mother's watch. And look! my last, or
next-to-last, of three loved houses went.
The art of losing isn't hard to master.

I lost two cities, lovely ones. And, vaster,
some realms I owned, two rivers, a continent.
I miss them, but it wasn't a disaster.

--Even losing you (the joking voice, a gesture
I love) I shan't have lied. It's evident
the art of losing's not too hard to master
though it may look like (Write it!) like disaster.

התמונה השבועית לילד (ותודה לאלה)

ולסיום, מכיוון שהתחלנו בשבוע שעבר עם הנוסטלגיה - ג'ולי לונדון. תיהנו.

ולנטינו, ולנטינו

אני לא אכנע לשטיפת המוח החומרנית האמריקאית.
אני לא אכנע לשטיפת המוח החומרנית האמריקאית.
אני לא אכנע.
אני לא -
טוב, נו.

Love is in the air
ברכות לרגל יומו של הקדוש ולנטין, החל היום. למי שתוהה לגבי מי היה אותו ולנטין, נקדים ונאמר שיש כמה סברות. מה שדי בטוח, הוא שהחג עצמו הוא גלגול של חג רומי בשם "Lupercalia", שהוקדש לאחד מאלי הפוריות הרומים, כמו גם למייסדי העיר, רומולוס ורמוס. בין יתר מנהגי החג, היו שוחטים עזים, פושטים את העור וחותכים אותו לרצועות. את הרצועות היו טובלים בדם העז, והכוהנים היו מסתובבים ברחובות העיר ומצליפים קלות בנשים. הצלפה משוט כזה נחשבה סגולה לפריון ולטהרה. רצועות העור נקראות februa, וזה מקור שמו של החודש - February.
מנהג נוסף היה ההגרלה: בכד ענק היו שמים פתקים עם שמותיהן של בנות העיר (הרווקות). הרווקים, מצידם, היו מושכים פתקים. העלמה שנבחרה היתה הופכת לבת זוגו של הבחור לתקופה של שנה, מתוך תקווה שייצאו מזה נישואין.
הכנסיה הקתולית לא שמחה במיוחד למנהג זה, ובמאה ה-5 לספירה הוחלט להחליף את הפתקים בשמות של קדושים, שישמשו דוגמא ומופת לבני הנוער. את מקומו של האל הרומי תפס הקדוש ולנטין כקדוש הפטרון של היום.
הקדוש ולנטין הוא ככל הנראה ולנטין מ-Terni, שהפר את החרם הרומי על הנצרות והוצא להורג בשנת 270 על-ידי הקיסר קלאודיוס השני. מסופר גם, שביושבו בכלא, הוא התאהב בבת של הסוהר, ושלח לה פתק אהבה עליו רשם "From your Valentine".

some people just can't leave well enough alone
בעקבות הפוסט הקודם, היו שתהו מה מקור המילה "Hell". ובכן, מסתבר שהיא מגיעה מהאנגלית העתיקה ומנורדית עתיקה גם יחד. השורש הגרמני הקדום מתייחס ל-"כיסוי", ומכאן ש-Hell הוא המקום המכוסה. מאותו שורש, גם מגיעים Hole ו- Helmet.

קצת יידישקייט
המילה תיקו (נקראת בשורוק בסוף - teku), היא ראשי-התיבות של "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". בדיון ההלכתי המתועד במשנה, כאשר נתקלים במחלוקת שלא ניתן להכריע, היו משתמשים בקיצור זה. "תיקו" מציין, שלא ידוע מי צודק, וכי בימות המשיח, כאשר יבוא התשבי (הלא הוא אליהו הנביא), יימצא פתרון לבעיה.

An overwhelming urge
הידוע בעברית גם כ-"דחף לאו בר-כיבוש". מכיוון שנשאלתי, אומר שכאן ניתן לקרוא מהו מקור הפועל "overwhelm".

נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם
למי שאי פעם תהה (או תהתה) מה לעזאזל הוא שר שם - מייק בראנט שר את "Laissez moi-t'aimer" - "הרשי לי לאהוב אותך".

חג אהבה שמח.

ברוכים השבים

פורמט חדש, בלוג חדש.

על רופאים חיים ושפות מתות

כל רופא מתחיל נשבע את שבועת הרופאים, הידועה גם כשבועה ההיפוקרטית (Hippocratic Oath). השבועה מיוחסת לרופא היווני בן המאה ה-4 לפנה"ס, ועניינה מחויבויותיו של הרופא כלפי מטופליו, כלפי רופאים אחרים וכד'.

טעות נפוצה (גם שלי), היא שהשבועה (או לפחות התרגום שלה) מתחילה במשפט "Primum non nocere", היינו: "ראשית כל, אל תזיקו".

ואם כבר ברופאים עסקינן, מו הראוי להזכיר את המשפט המפורסם: "Cura te ipsum", או בתרגום:

"Physician, heal thyself", כלומר: "קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים".

שד משחת

אז מהי, בעצם, "שחת"? שחת הוא כינוי לשאול, לגיהנום.

ואם כבר הגענו לגיהנום, מקור השם הוא במנהג העלאת קורבנות האדם למולך בגיא בן-הינום שבירושלים. כך שבפעם הבאה שאתם שותים קפה ב-"קקאו" שבסינמטק, תיזכרו לרגע מה היה שם לפני אלפיים ומשהו שנים.

(קבלו תיקון: המסעדה שתהיה במתחם הסינמטק המתחדש היא מסעדת "אדום").

מדוע בכה התנין?

הביטוי "דמעות תנין" מציין צער מזויף. מעניין לדעת שהביטוי כבר הוכנס לשימוש די רווח במאה ה-16, וכי גם שייקספיר השתמש בו בכתביו. במאמר ניתן לקרוא קצת על הרקע הביולוגי / זואולוגי לביטוי.

להיות אישה זה לסבול?

טוב, כן, אבל לא על זה נדבר. זכות ההצבעה (או suffrage) לנשים, שנראית היום מובנת מאליה, הגיעה רק אחרי מאבק ארוך ועיקש של תנועת מחאה נשית. נשים אלו כונו הסופראז'יסטיות (Suffragettes). עוד על התנועה, ובשיר וזמר, אפשר לראות כאן.

---

כבר מזמן לא היה לנו מתכון, אז הנה משהו קצר, טעים וממלא ואפילו - פלא פלאים! - צמחוני למדי:

דאל עדשים כתומות

החומרים:
כוס עדשים כתומות
2בצלים גדולים
4 שיני שום

3 כפיות קארי

2 כוסות עגבניות מרוסקות

חצי כפית מלח

3 חופנים של כוסברה קצוצה

שמן לטיגון

ההכנה:

1. מבשלים את העדשים בסיר מכוסה עם 2 כוסות מים רותחים כ-20 דקות, עד שהעדשים רכות מאוד ומתחילות להתפורר.

2. בינתיים קוצצים את הבצל והשום, מחממים מעט שמן במחבת, ומטגנים עד להזהבה.

3. מוסיפים למחבת את העגבניות המרוסקות, הקארי, המלח והכוסברה, מערבבים היטב ומבשלים כשתי דקות.
4. מוסיפים את תערובת העגבניות לסיר עם העדשים, ומערבבים היטב.

5. מרסקים את העגבניות בפומפייה או במעבד מזון, ומוסיפים את הרסק למחבת ומערבבים.

6. מורידים מהאש מגישים חם.

---

לסיום: ויסלבה שימבורסקה, המשוררת הפולנית זוכת פרס נובל, בתרגומו של רפי וייכרט

אחדים אוהבים שירה

אחדים -

זאת אומרת שלא כולם.

אפילו לא הרוב אלא המיעוט.

בלי להביא בחשבון את בתי-הספר, ששם מוכרחים,

ואת המשוררים עצמם,

אנשים אלה הם שניים לאלף.

אוהבים -

אך אפשר לאהוב גם מרק עוף עם אטריות,

אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת,

אוהבים צעיף ישן,

אוהבים לעמוד על שלהם,

אוהבים ללטף כלב.

שירה -
אבל מה זאת בעצם שירה.
לא אחת ניתנה לכך
תשובה רעועה.
ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה
כבמעקה גואל.

(מתוך "סוף והתחלה", בהוצאת גוונים)