למי שלא מזהה, זוהי השורה הראשונה של האינטרנציונל, בתרגומו המקורי של שלונסקי. האינטרנציונל שימש (ואולי, בעצם עדיין משמש) המנון של קומוניסטים וסוציאליסטים במדינות רבות, ועניינו ההתקוממות של מעמד הפועלים. למעשה, עד 1944 האינטרנציונל שימש כהמנון של ברית המועצות.
הגיס החמישי מבקשת להוסיף: האינטרנציונל הוא לא רק שם ההמנון אלא גם משהו ממשי יותר - אינטרנציונל, הסתדרות בינלאומית של פועלים. העיקרון שביסודה הוא שמאבק המעמד העובד על הגשמת רעיונות הסוציאליזם צריך לבוא לכלל ביטוי גם במישור הבינלאומי, בדמות התאגדות של תמיכה הדדית בין מפלגות סוציאליסטיות בארצות שונות.
וכן, אני יודע שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל לא יכולתי להימנע מההזדמנות לקשר לשיר הנפלא הזה, של טרייסי צ'פמן.
עד כאן, בענייני 1 במאי.
על גלידות וקומדיות
הקומדיה דל-ארטה היא ז'אנר של הצגות מאולתרות, שהתפתח באיטליה במאות ה-16-17. אף שמדובר באילתורים, מדובר בדמויות פחות או יותר קבועות, ועל עלילה שטאנצית: עלם ועלמה תמימים, יפים ומאוהבים, הליצן, הדוקטור הנפוח מחשיבות עצמית, האציל הקמצן וכו'. ארלקינו הוא דמות הליצן, ותפקידו ללעוג לדמויות האחרות ולעולל תעלולים.
ובענין זה: הרשו לי להמליץ על הגלידה המשובחת הנושאת שם זה.
לכל איש יש שם / זלדה מישקובסקי
לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג.
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזל
ונתנו לו שכניו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו עונות השנה
ונתן לו עיוורונו.
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה