שביעי של פסח וחמסין

כאילו שלא די לנו במצות ובעצירות, הרי גם נחת עלינו החמסין המטורף הזה. רק בריאות.

שביעי של פסח

היום השביעי של פסח הוא חג מהתורה. לפי חז"ל, ביום זה התרחש הנס של קריעת ים-סוף, ולכן קוראים בתורה את שירת הים. יתר על-כן, יש הנוהגים להיות ערים כל הלילה, שכן לפי המסורת בשעת קריעת ים-סוף הגיעו בני ישראל לדרגה הגבוהה ביותר של אמונה ודבקות. לעדות מסוימות יש סדר לימוד לליל שביעי של פסח, ובמחוזותינו יש הנוהגים ללכת לים ולקרוא את פרק השירה.

קצת על העברית הקדומה שבה כתובה שירת הים אפשר לקרוא כאן.

אתם שואלים, המומחה עונה

לפי האתר הזה, מקור הביטוי "כוחו במותניו" הוא בספר איוב:

הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִּטְנוֹ [אִיּוֹב מ טז].

מתוך ההקשר, נראה כי מדובר בכוח פיזי ממש.

ואילו הביטוי "יצא המרצע מן השק" משמעו שדבר שניסו להסתירו נתגלה. במילים אחרות, זהו דבר שסופו היה להתגלות בכל מקרה, כשם שלא ניתן להסתיר את המרצע בשק, משום שהוא עלול לנקב את השק.

ברווז?

הקטע האומנותי מוקדש באהבה רבה לאילו בינינו, שמדברים כברווזים והולכים כברווזים, אבל - לצערנו - אינם ברווזים:

ולסיום, שיר שמתאים לתקופה (ותודה למרינה על הבחירה המוצלחת):

חמסין של ניסן / לאה גולדברג

אכן אדע, זה יום ללא תמורה

ולא נפל דבר ולא אירע

ולא יבדיל בינו לבין ימים

ציון ואות אשר מטוב עד רע.

ורק לשמש ריח של יסמין,

ורק לאבן קול של לב פועם,

ורק לערב צבע של תפוז,

ורק לחול שפתיים מנשקות.

איך אזכרנו, אלמוני, סתמי,

איכה אשמור חסדו הפתאומי,

איך אאמין שיום אחד היה

כל ניד וריח עצם מעצמי?

כי כל אילן היה מפרש רוטט,

ולדממה עיניים של ילדה,

ולדמעות ניחוח הלבלוב,

ושם העיר כשם אהבתי.