פועלי כל העולם, התאחדו!

לכבוד אחד במאי, הוא יום הפועלים הבינלאומי. התנצלותי על האיחור בפרסום.

קום התנערה עם חלכה
למי שלא מזהה, זוהי השורה הראשונה של האינטרנציונל, בתרגומו המקורי של שלונסקי. האינטרנציונל שימש (ואולי, בעצם עדיין משמש) המנון של קומוניסטים וסוציאליסטים במדינות רבות, ועניינו ההתקוממות של מעמד הפועלים. למעשה, עד 1944 האינטרנציונל שימש כהמנון של ברית המועצות.

מי שמעונין לשמוע את השיר בעברית, בגרסא המתורגמת של חיים חפר, מוזמן ללחוץ כאן.

הגיס החמישי מבקשת להוסיף: האינטרנציונל הוא לא רק שם ההמנון אלא גם משהו ממשי יותר - אינטרנציונל, הסתדרות בינלאומית של פועלים. העיקרון שביסודה הוא שמאבק המעמד העובד על הגשמת רעיונות הסוציאליזם צריך לבוא לכלל ביטוי גם במישור הבינלאומי, בדמות התאגדות של תמיכה הדדית בין מפלגות סוציאליסטיות בארצות שונות.

וכן, אני יודע שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל לא יכולתי להימנע מההזדמנות לקשר לשיר הנפלא הזה, של טרייסי צ'פמן.

עד כאן, בענייני 1 במאי.

על גלידות וקומדיות
הקומדיה דל-ארטה היא ז'אנר של הצגות מאולתרות, שהתפתח באיטליה במאות ה-16-17. אף שמדובר באילתורים, מדובר בדמויות פחות או יותר קבועות, ועל עלילה שטאנצית: עלם ועלמה תמימים, יפים ומאוהבים, הליצן, הדוקטור הנפוח מחשיבות עצמית, האציל הקמצן וכו'. ארלקינו הוא דמות הליצן, ותפקידו ללעוג לדמויות האחרות ולעולל תעלולים.

ובענין זה: הרשו לי להמליץ על הגלידה המשובחת הנושאת שם זה.

לסיום, למרות שזה מעבר קצת חד, משהו לכבוד יום השואה:

לכל איש יש שם / זלדה מישקובסקי
לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג.
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזל
ונתנו לו שכניו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו עונות השנה
ונתן לו עיוורונו.
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.

שביעי של פסח וחמסין

כאילו שלא די לנו במצות ובעצירות, הרי גם נחת עלינו החמסין המטורף הזה. רק בריאות.

שביעי של פסח

היום השביעי של פסח הוא חג מהתורה. לפי חז"ל, ביום זה התרחש הנס של קריעת ים-סוף, ולכן קוראים בתורה את שירת הים. יתר על-כן, יש הנוהגים להיות ערים כל הלילה, שכן לפי המסורת בשעת קריעת ים-סוף הגיעו בני ישראל לדרגה הגבוהה ביותר של אמונה ודבקות. לעדות מסוימות יש סדר לימוד לליל שביעי של פסח, ובמחוזותינו יש הנוהגים ללכת לים ולקרוא את פרק השירה.

קצת על העברית הקדומה שבה כתובה שירת הים אפשר לקרוא כאן.

אתם שואלים, המומחה עונה

לפי האתר הזה, מקור הביטוי "כוחו במותניו" הוא בספר איוב:

הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִּטְנוֹ [אִיּוֹב מ טז].

מתוך ההקשר, נראה כי מדובר בכוח פיזי ממש.

ואילו הביטוי "יצא המרצע מן השק" משמעו שדבר שניסו להסתירו נתגלה. במילים אחרות, זהו דבר שסופו היה להתגלות בכל מקרה, כשם שלא ניתן להסתיר את המרצע בשק, משום שהוא עלול לנקב את השק.

ברווז?

הקטע האומנותי מוקדש באהבה רבה לאילו בינינו, שמדברים כברווזים והולכים כברווזים, אבל - לצערנו - אינם ברווזים:

ולסיום, שיר שמתאים לתקופה (ותודה למרינה על הבחירה המוצלחת):

חמסין של ניסן / לאה גולדברג

אכן אדע, זה יום ללא תמורה

ולא נפל דבר ולא אירע

ולא יבדיל בינו לבין ימים

ציון ואות אשר מטוב עד רע.

ורק לשמש ריח של יסמין,

ורק לאבן קול של לב פועם,

ורק לערב צבע של תפוז,

ורק לחול שפתיים מנשקות.

איך אזכרנו, אלמוני, סתמי,

איכה אשמור חסדו הפתאומי,

איך אאמין שיום אחד היה

כל ניד וריח עצם מעצמי?

כי כל אילן היה מפרש רוטט,

ולדממה עיניים של ילדה,

ולדמעות ניחוח הלבלוב,

ושם העיר כשם אהבתי.

אביב הגיע, פסח בא

מפאת קוצר הזמן (עוד לא ניקיתי את הפאנלים), אני מצרף כמה דברים קטנים, ומאחל לכולם חג שמח (ולמי שרוצה - גם כשר).

נתחיל במשהו קטן, לחובבי הנקיונות:

נמשיך באחת הברכות החביבות והזכורות לטוב מהפסחים האחרונים:

ונסיים בברכת הפסח שלי לשנה זו - חג כשר ושמח!

חוגגים עברית (ועוד כמה דברים)

שלום שלום,

אף שזה נראה כמו נסיון השתלטות (ידידותי?), הגיס החמישי מספקת לנו כמה וכמה נושאים למחשבה. קבלו.

עברית שפה יפה
מתוך Ynet:
במלאת 150 שנה להולדתו של אליעזר בן יהודה תארח העיר ראשון לציון כנס מיוחד, ראשון מסוגו בישראל, שיוקדש לשפה העברית. הכנס, שייפתח ב-13 במאי, יימשך יומיים אשר במהלכם יושק אלבום על תולדות חייו ופועלו של הוגה השפה העברית וייערכו רבי שיח ומושבים שיעסקו במקומה של השפה בתוך החברה הישראלית.
בעקבות מותה בטרם עת של שדרנית הרדיו, שוש עטרי, החליטה הנהלת האירוע להקדיש לזכרה את המושב "בן-יהודה פינת שנקין", שיעסוק במקומה של העברית בתקשורת. במושב זה ישתתפו בין היתר חנוך מרמרי, לשעבר עורך עיתון הארץ שמונה לאחרונה לתפקיד העורך הראשי בהוצאת כנרת-זב"ם ומנהל מחלקת התרבות בגל"צ, מולי שפירא. מושב זה יסקור את השינויים שחלו מימות "הצבי", העיתון העברי הראשון בישראל ועד לעידן האינטרנט והסלולאר. אירוע מיוחד שייערך במסגרת זו הוא כנס "ההגיונרים" שיוקדש לחובבי תשבצי הגיון.
כמו כן תערוך האקדמיה העברית ללשון דיון בנושא "נכון ולא נכון בשפה העברית". ד"ר ציקי ולדן תנחה מפגש שיעסוק בהקניית השפה בגני הילדים ורוביק רוזנטל ישתתף באירוע "שפת הרחוב של אלוהים" שיוקדש לסלנג.

פרטים על הכנס ניתן למצוא כאן.


ועוד אירוע, בדגש קצת שונה
ב-11 לאפריל יציין העולם את "יום הוואגינה", שייחגג באירוע עצום ורב משתתפות בניו אורלינס. "יום ה-וי" הוא שמה של תנועה עולמית ללא מטרות רווח שיזמה והקימה איב אנסלר - מחזאית, שחקנית ופעילה אקטיביסטית שכתבה את המחזה המצליח "מונולוגים מהוואגינה". תנועת "יום ה-וי" שמה לה למטרה לעצור את האלימות כנגד נשים, נערות וילדות, ובכללה אונס, תקיפה, מילת נשים ועבדות מינית. באמצעות אירועים יצירתיים המעלים את רמת המודעות, מסייעת התנועה בגיוס תרומות ומחזקת את הארגונים הנלחמים באלימות.

אי אפשר, פשוט אי אפשר לפרסם את זה בלי לקשר לקטע של שי ודרור:

מי נתן את ההוראה?

מי שמעוניינת לדעת מי נתן את ההוראה, מוזמנת לקרוא על פרשת "עסק הביש", שנודעה מאוחר יותר כ-"פרשת לבון". מדובר בפעילותה של חוליית מחבלים יהודים במצרים בשנות החמישים, שנועדה לחבל ביחסיה של מצרים עם ארצות המערב. חברי החוליה הוסגרו על-ידי סוכן כפול ("האדם השלישי"), חלקם הוצא להורג וחלקם נשפט לתקופות מאסר ממושכות.

ונסיים בשיר של לאה גולדברג, המוקדש לאמהות שבינינו.

לתמונת אמא / לאה גולדברג

תְמוּנָתֵךְ כֹּה שְׁלֵוָה – אַתְּ אַחֶרֶת:

קְצָת גֵּאָה וּנְבוֹכָה עַל שֶׁאַתְּ - אִמִּי.

מְלַוָּה בְּדִמְעָה וּבְחִיוּך מְוַתֶּרֶת

וּמֵעוֹלָם אֵינֵךְ שׁוֹאֶלֶת: "מִי?"

לֹא תָּמַהְתְּ, לֹא רָגַזְתְּ, עֵת בָּאתִי אֵלַיִך

ְמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ וְאָמַרְתִי "תְּנִי!"

אֶת הַכֹּל הֵבֵאת לִי בְּמוֹ יָדַיִך

רַק מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי – אֲנִי.

וְיוֹתֵר מִמֶנִי אַתְּ הַיוֹם זוֹכֶרֶת

אֶת יְגוֹן-יַלְדוּתִי, וְנַפְשֵךְ כְּבָר פָּתְרָה:

עֵת תָּבוֹא אֵלַיִךְ הַבַּת הַבּוֹגֶרֶת,

הִיא תָּבִיא אֶת יֵאוּש תּוּגָתָה שֶׁבָּגְרָה.

כֵּן. אָבוֹא רְצוּצָה וְלֹא אֶשְׁאַל לִשְׁלוֹמֵךְ.

לֹא אֶבְכֶּה בְּחֵיקֵךְ, לֹא אֶלְחַשׁ: "אִמִּי!"

אַתְּ תֵּדְעִי:

זֶה שֶׁעֲזָבַנִי הָיָה לִי יָקָר מִמֵּךְ

וְלֹא תִשְׁאָלִינִי: "מִי?"

לאה גולדברג/ ילקוט שירים הוצאת יחדיו.

© כל הזכויות על היצירה שמורות למוציא לאור ולמחבר