גיאוגרפיה, כימיה וספרות

היום, ילדים, מערכת שעות פדגוגית להפליא.

שיעור גיאוגרפיה

נתחיל בתגלית גיאוגרפית מרעיש: חדרה וגדרה הן ערים שונות!

גדרה נוסדה ע"י הבילויים בשנת 1884. מקור השם בתנ"ך(הושע, פרק ב', פסוק ח').

חדרה נוסדה בשנת 1891, ומקור השם (ככל הנראה) בגוון הירקרק שבביצות מסביב (חצ'ראא' בערבית - ירוקה).

אם כי קיימת גם הסברה של אבשלום קור, שמקור השם ביישוב הקדום גדרה, ששכן באותו איזור.

---

שיעור כימיה (או: חוקים של משיכה)

במחווה חד פעמית לחלי, נזכיר את התופעה הפיזיקלית הקרויה על שמו של הכימאי ההולנדי יוהאן דידריק ואן-דר-וואלס, בן המאה ה-19.

הסבר פשטני (עד כמה שהצלחתי): קשרי ואן-דר-וואלס הם קשרים בין-מולקולרים חלשים, שנוצרים כתוצאה מהקיטוב הרגעי בתוך מולקולות. כתוצאה מתנועת האלקטרונים חלק מהמולקולה מקבל באופן רגעי מטען שלילי, ואילו חלק אחר מקבל מטען חיובי. אלו גורמים למשיכה בין מולקולות שונות.

---

שיעור ספרות

יש לי העונג להציג פינת אורח חדשה, הלא היא פינת הגייס החמישי. רשות הדיבור נתונה למיה:

תודה למארח על האכסניה הנחמדה שהסכים לארח אותי בה, נאים בעיניי הקירות והדיירים.
התלבטתי רבות במה לפתוח כאן, אך בסופו של דבר החלטתי לפנות אל האהוב עליי מכל המשוררים העבריים, המאסטרו נתן אלתרמן.

הזר מקנא לחן רעייתו
אל תלבשי את שמלת החג
אל תצחקי לעולם
מסביבך יחונף ויפותה וילוהג
ואני מעגל עולמים לך עג
ממלטך מבני חם ונוצרך מקהלם
לבל תראי שמש לבל תדעי חג
לבל תצחקי לעולם

אם תנוסי אל סתר בית
אם בשבת רעים תשטי
לא תנוסי מקול העיט
המצעק לך אשתי אשתי

אל גובה מותנייך ויקר רגלך
מי עפר יגלה מעיני
כמו נר אלווך וכאויב אגלך
כי שלי את כולך כולך כולך
בחזיז צפורנייך ובגץ עגילך
ורואייך שונאי וחובך מעוני
ונבקע העפר בו תדרוך רגלך
ובקעו מעפר עיני

ובלכתך אל משכב בשניים
וביצוע זרים תשעטי
לא תנוסי מאיש העיניים
המצעק לך אשתי אשתי

מאצבע זרים ממבט ונשימה
קנאתי תסובך כאם
ושמתיך לשמה וישבת נשמה
לא חנך ירצה לא קולך ישמע
והקפצתי עליך זקנה בלי יומה
ויפוצו עוגבייך ולא נשיבם
וזכרת לי כל אלה עד כלות נשימה
רעיה רעיה ואם

ובהיות בינתך לחושך
ובנושכך בקללה את רשתי
מה נותר לו לאיש החושך
המצעק עוד אשתי אשתי

השיר הזה הוא אפרופו הוויכוח שלי עם המארח הנכבד האם אלתרמן היה שונא נשים או לא - אני טוענת שאנו שופטים אותו בכלים תרבותיים של ימינו-אנו ולא מפרשים את הרומנטיקה שנמצאת שם מעבר לסיטואציה.

---

עניין של זמן

נתחיל בתזכורת: הלילה (27 במרץ) מזיזים את השעון שעה אחת קדימה. הקיץ הגיע.

ובענייני שעות: היום, לרגל שעת כדור הארץ 2008, נכבה כולנו את האורות ונשב בחושך, כמו פולנים טובים. מי שבכל זאת רוצה להפיק תועלת כלשהי מן העניין, מוזמן לבדוק את האירועים השונים, ובכללם את הרעיון ההזוי קמעא להפיק אנרגיה למופע של כנסיית השכל מדיווש על אופניים.

---

ולסיום: לאחר ששמעתי את מאור כהן שוחט את השיר בביצוע מחודש במסגרת פרוייקט "עבודה עברית", חשתי צורך להחזיר עטרה ליושנה.

פורים

על תל-חי, ביריה וי"א באדר

"את כל אלו החברים הנמצאים כאן... אפשר לחלק לשלושה סוגים:

1. מפקפקים - רועדים במקצת

2. אמיצים

3. בינוניים - כלומר אלה הנוטים לפעמים לראשונים ולפעמים לשניים...

לו הגוגולים והדוסטוייבסקים וכל יתר הסופרים הרוסים ראו את הבחורים האמיצים האלה, כי אז טיפוסיהם היהודים שהם תארו לנו היו לגמרי אחרים."

(יומן טרומפלדור, 10 בינואר 1920)

הציטוט הוא מתוך יומנו של אחד, יוסף טרומפלדור, שנפל זמן לא רב מכן בקרב על תל-חי, ב-י"א באדר תר"פ (1 במרץ 1920). מצגת נחמדה בנושא מצאתי דווקא באתר של בי"ס אורט.

היישוב ביריה הסמוך הוקם ב-45' על ידי אנשי הפלמ"ח הדתי, אולם לאחר מספר חודשים נהריטים פינו אותו. בתגובה, ניסו אנשי הפלמ"ח הדתי בי"א באדר שנה לאחר מכן לעלות ברגל לתל-חי. בשל מזג-האוויר הסוער, הם נאלצו לעצור בביריה, ושם התבצרו. רק לאחר כמה התנגשויות עם הבריטים ומספר נסיונות הם הצליחו להגיע בפורים לתל-חי. אבל מאז מסורת היא בקרב בני-עקיבא לעלות בי"א באדר לביריה.

* תודה לאוהד פ, ששלח את הקטע לעיל

עגונות

מסתבר שיוםתענית אסתר מציין גם את יום העגונות בישראל. על מצבן העגום של העגונות ניתן לקרוא במאמר הזה.

ואפרופו, איך אפשר שלא להזכיר את יצירתו של ש"י עגנון בשם זה, הראשונה שפרסם הסופר בעברית, בארץ.

ובצירוף מקרים משעשע (או שלא), נציין גם שי"א אדר תש"ל (1970) הוא תאריך פטירתו של עגנון.

ועכשיו למשהו משמח יותר, שהרי נאמר: משנכנס אדר - מרבין בשמחה.

פורים

מהצד ההלכתי, נזכיר את ארבע המצוות הקשורות לחג:

1. מקרא מגילה: את מגילת אסתר קוראים פעמיים, בערב פורים וביום.

2. משתה ושמחה: סעודת פורים, בניגוד לרוב החגים, מצוותה דווקא ביום, ולא בערב שלפני. במהלך הסעודה מצווה להרבות בשתיית אלכוהול, שנאמר: "חייב איניש לבסומי עד-דלא-ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי" (= חייב אדם לשתות עד שלא יידע להבחין בין 'ארור המן' ל-'ברוך מרדכי'). ובקיצור - לכו על זה.

3. משלוח מנות: לפחות לשני אנשים שונים, ועל כל משלוח להכיל לפחות שני דברי מאכל.

4. מתנות לאביונים: לפחות לשניים, וגם כאן - כל המרבה הרי זה משובח.

כמובן, יש עוד מנהגים רבים ומגוונים הקשורים לחג, ותוכלו לקרוא עליהם באתר דלעיל.

משהו מתוק לסיום, ושיהיה פורים שמח.

שובה של רחל (או: הכבשה מכה שנית)

אין כמו פולו-אפ בשביל להרגיש על פסגת העולם.

---

From: Moshe Zvi
To: acad@vms.huji.ac.il

Subject: שאלה בעניין הריבוי של 'כבשה'

שלום רב,

ברצוני לברר מהו הריבוי הנכון של 'כבשה'?
לאחרונה נתקלתי במספר מקומות בצורת הריבוי 'כבשות'.
למיטב ידיעתי, יש 'כבשים' ויש 'רחלות' (או, אם הולכים לפי הריבוי המקראי, 'רחלים').

האם 'כבשות' היא צורת ריבוי תקינה? ואם כן, האם 'כבשים' מתייחס לכבשים ממין זכר (היינו - איילים), ו-'כבשות' לכבשים ממין נקבה (היינו - רחלות)?

בתודה מראש,
משה צבי

---

Subject: שאלה בעניין הריבוי של 'כבשה'

To: Moshe Zvi

למר משה צבי שלום וברכה,

אני מביאה לפניך את החלטת האקדמיה ללשון העברית, כפי שכתובה בספר ההחלטות של האקדמיה:

צורת הרבים של כִּבְשָׂה היא כְּבָשׂוֹת (ולא כְּבָשִׂים).

לפי זה, צורת הרבים של כבש היא כבשים.

רחל או רחלה היא כבשה בוגרת, וצורת הריבוי שלה היא רחלים או רחלות.

אַיִל הוא הזכר בכבשים, וצורת הריבוי שלו הוא אֵילִים.

בברכה,

רחל סֶליג

המזכירות המדעית האקדמיה ללשון העברית

http://hebrew-academy.huji.ac.il/

מחמם את הלב לדעת, שיש מי שדואג לנו באקדמיה ללשון עברית.

---

עוד בפינת המעשייה בהמשכים, איור אסוציאטיבי-משהו של ולאדי, בעקבות הפוסט בעניין הגיהנום. ותודה לאלה על העיבוד.

---

משהו ששלח אלי חבר השבוע. השיר התפרסם בגיליון השישי של כתב העת לשירה "הו!". לצערי, לא מצאתי את שם המשורר/ת, אבל אני עובד על זה. הנה:

סקיפר

הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.

הַאֲמֵן לִי. גַּם נָהָר נִסְחָף בַּזֶּרֶם חֲרִישִׁית.

וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר.

אֲתָה סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁרַק אֲתָה תִּבְחַר:

בִּרְצוֹתְךָ – עוֹגֵן, וּבִרְצוֹתְךָ - מֵשִׁיט.

הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.

שׁוּב נָסוֹג תָּמִיד דָּרוּךְ. מִגַּל לְגַל אֲתָה נִזְהָר.

אָדָם הוּא אִי, כְּשֶׁזֶּה נוֹגֵּעַ לְךָ אִישִׁית.

וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר.

רְאֵה, לִשְׂמָאלְךָ עִיר טְבוּעָה, מִיָּמִין צֵל הָר

רָחוֹק מִכָּל צוּרָה שֶׁל בְּרֵאשִׁית.

הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.

הָאִם אֲתָה מֵבִין זאת כְּשֶׁרוּחַ מִסָבִיב נִסְעָר?

וּלְפֶתַע מִטַּלְטֵל בֵּין פִּסְגָה לִתְהוֹם נַפְשִׁית.

וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר.

אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ, לִצְעוֹק שֶׁעוֹד מְעַט כְּבַר מְאוּחָר.

וְאִם אַישִׁיר לְךָ מבַּט מִן הַגָּדָה וְיָד אוֹשִׁיט?

הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.

וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר

---

קנח בשיר קטן ומקסים של זמרת ישראלית בשל יעל נעים, שחיה ופועלת בעיקר בצרפת, ואלבום שלה זכה לא מזמן בפרס ראשון עבור אלבומים בקטגוריית "מוזיקת עולם".

שירים

לפני הכל, עדכון בנוגע לפוסט הקודם: השירים הובאו באדיבותה של ה', הידועה גם בכינויה "ה אחותי". Credit where credit is due, וכל זה.

והיום, נסתפק בכמה שירים.

אחד לכבוד מצב הרוח:

חַיִץ / רחל

זְכוּרַתְנִי, עוֹדִי תִינֹקֶת,

לִוַּנִי עֶצֶב נִסְתָּר;

בְּבֶגֶד-אֶבְלִי הָיִיתִי

שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִשְּׁאָר.

עָבְרוּ יָמִים וְאֵינֶנִּי

תִּינֹקֶת בֵּין תִּינוֹקוֹת,

אֲבָל לֹא נָגוֹז הָעֶצֶב,

וְטֶרֶם הוּסַר הָאוֹת.

עֲדַיִן חוֹצֵץ הַחַיִץ

בֵּינִי לַשְּׁאָר. אַךְ עַתָּה,

עַתָּה שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת

נַפְשִׁי בִּשְׁחוֹר יַתְמוּתָהּ.

---

אחד לכבוד האביב, של רוברט פרוסט:

http://www.bartleby.com/118/2.html

---

ועוד אחד שהוא, אולי, שילוב של השניים:

אָבִיב / רחל

הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,

אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –

הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,

וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,

אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?

אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ

אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?

הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי...

אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,

רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי!

(השירים של רחל - באדיבות פרוייקט בן יהודה).