יום חמישי, 1 במאי 2008

פועלי כל העולם, התאחדו!

לכבוד אחד במאי, הוא יום הפועלים הבינלאומי. התנצלותי על האיחור בפרסום.


קום התנערה עם חלכה
למי שלא מזהה, זוהי השורה הראשונה של
האינטרנציונל, בתרגומו המקורי של שלונסקי. האינטרנציונל שימש (ואולי, בעצם עדיין משמש) המנון של קומוניסטים וסוציאליסטים במדינות רבות, ועניינו ההתקוממות של מעמד הפועלים. למעשה, עד 1944 האינטרנציונל שימש כהמנון של ברית המועצות.
מי שמעונין לשמוע את השיר בעברית, בגרסא המתורגמת של חיים חפר, מוזמן ללחוץ כאן.

הגיס החמישי מבקשת להוסיף: האינטרנציונל הוא לא רק שם ההמנון אלא גם משהו ממשי יותר - אינטרנציונל, הסתדרות בינלאומית של פועלים. העיקרון שביסודה הוא שמאבק המעמד העובד על הגשמת רעיונות הסוציאליזם צריך לבוא לכלל ביטוי גם במישור הבינלאומי, בדמות התאגדות של תמיכה הדדית בין מפלגות סוציאליסטיות בארצות שונות.

וכן, אני יודע שזה לא בדיוק אותו דבר, אבל לא יכולתי להימנע מההזדמנות לקשר לשיר הנפלא הזה, של טרייסי צ'פמן.


עד כאן, בענייני 1 במאי.

על גלידות וקומדיות
הקומדיה דל-ארטה היא ז'אנר של הצגות מאולתרות, שהתפתח באיטליה במאות ה-16-17. אף שמדובר באילתורים, מדובר בדמויות פחות או יותר קבועות, ועל עלילה שטאנצית: עלם ועלמה תמימים, יפים ומאוהבים, הליצן, הדוקטור הנפוח מחשיבות עצמית, האציל הקמצן וכו'. ארלקינו הוא דמות הליצן, ותפקידו ללעוג לדמויות האחרות ולעולל תעלולים.

ובענין זה: הרשו לי להמליץ על הגלידה המשובחת הנושאת שם זה.


לסיום, למרות שזה מעבר קצת חד, משהו לכבוד יום השואה:


לכל איש יש שם / זלדה מישקובסקי
לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו קומתו ואופן חיוכו
ונתן לו האריג.
לכל איש יש שם
שנתנו לו ההרים
ונתנו לו כתליו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו המזל
ונתנו לו שכניו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חטאיו
ונתנה לו כמיהתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו שונאיו
ונתנה לו אהבתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו חגיו
ונתנה לו מלאכתו.
לכל איש יש שם
שנתנו לו עונות השנה
ונתן לו עיוורונו.
לכל איש יש שם
שנתן לו הים
ונתן לו
מותו.



יום חמישי, 24 באפריל 2008

שביעי של פסח וחמסין

כאילו שלא די לנו במצות ובעצירות, הרי גם נחת עלינו החמסין המטורף הזה. רק בריאות.

שביעי של פסח
היום השביעי של פסח הוא חג מהתורה. לפי חז"ל, ביום זה התרחש הנס של קריעת ים-סוף, ולכן קוראים בתורה את שירת הים. יתר על-כן, יש הנוהגים להיות ערים כל הלילה, שכן לפי המסורת בשעת קריעת ים-סוף הגיעו בני ישראל לדרגה הגבוהה ביותר של אמונה ודבקות. לעדות מסוימות יש סדר לימוד לליל שביעי של פסח, ובמחוזותינו יש הנוהגים ללכת לים ולקרוא את פרק השירה.
קצת על העברית הקדומה שבה כתובה שירת הים אפשר לקרוא כאן.

אתם שואלים, המומחה עונה
לפי האתר הזה, מקור הביטוי "כוחו במותניו" הוא בספר איוב:
הִנֵּה-נָא כֹחוֹ בְמָתְנָיו וְאוֹנוֹ בִּשְׁרִירֵי בִּטְנוֹ [אִיּוֹב מ טז].
מתוך ההקשר, נראה כי מדובר בכוח פיזי ממש.

ואילו הביטוי "יצא המרצע מן השק" משמעו שדבר שניסו להסתירו נתגלה. במילים אחרות, זהו דבר שסופו היה להתגלות בכל מקרה, כשם שלא ניתן להסתיר את המרצע בשק, משום שהוא עלול לנקב את השק.

ברווז?
הקטע האומנותי מוקדש באהבה רבה לאילו בינינו, שמדברים כברווזים והולכים כברווזים, אבל - לצערנו - אינם ברווזים:



ולסיום, שיר שמתאים לתקופה (ותודה למרינה על הבחירה המוצלחת):

חמסין של ניסן / לאה גולדברג
אכן אדע, זה יום ללא תמורה
ולא נפל דבר ולא אירע
ולא יבדיל בינו לבין ימים
ציון ואות אשר מטוב עד רע.

ורק לשמש ריח של יסמין,
ורק לאבן קול של לב פועם,
ורק לערב צבע של תפוז,
ורק לחול שפתיים מנשקות.

איך אזכרנו, אלמוני, סתמי,
איכה אשמור חסדו הפתאומי,
איך אאמין שיום אחד היה
כל ניד וריח עצם מעצמי?

כי כל אילן היה מפרש רוטט,
ולדממה עיניים של ילדה,
ולדמעות ניחוח הלבלוב,
ושם העיר כשם אהבתי.


יום רביעי, 16 באפריל 2008

אביב הגיע, פסח בא

מפאת קוצר הזמן (עוד לא ניקיתי את הפאנלים), אני מצרף כמה דברים קטנים, ומאחל לכולם חג שמח (ולמי שרוצה - גם כשר).


נתחיל במשהו קטן, לחובבי הנקיונות:



נמשיך באחת הברכות החביבות והזכורות לטוב מהפסחים האחרונים:




ונסיים בברכת הפסח שלי לשנה זו - חג כשר ושמח!


יום חמישי, 10 באפריל 2008

חוגגים עברית (ועוד כמה דברים)

שלום שלום,

אף שזה נראה כמו נסיון השתלטות (ידידותי?), הגיס החמישי מספקת לנו כמה וכמה נושאים למחשבה. קבלו.

עברית שפה יפה
מתוך
Ynet:
במלאת 150 שנה להולדתו של
אליעזר בן יהודה תארח העיר ראשון לציון כנס מיוחד, ראשון מסוגו בישראל, שיוקדש לשפה העברית. הכנס, שייפתח ב-13 במאי, יימשך יומיים אשר במהלכם יושק אלבום על תולדות חייו ופועלו של הוגה השפה העברית וייערכו רבי שיח ומושבים שיעסקו במקומה של השפה בתוך החברה הישראלית.
בעקבות מותה בטרם עת של שדרנית הרדיו, שוש עטרי, החליטה הנהלת האירוע להקדיש לזכרה את המושב "בן-יהודה פינת שנקין", שיעסוק במקומה של העברית בתקשורת. במושב זה ישתתפו בין היתר חנוך מרמרי, לשעבר עורך עיתון הארץ שמונה לאחרונה לתפקיד העורך הראשי בהוצאת כנרת-זב"ם ומנהל מחלקת התרבות בגל"צ, מולי שפירא. מושב זה יסקור את השינויים שחלו מימות "הצבי", העיתון העברי הראשון בישראל ועד לעידן האינטרנט והסלולאר. אירוע מיוחד שייערך במסגרת זו הוא כנס "ההגיונרים" שיוקדש לחובבי תשבצי הגיון.
כמו כן תערוך האקדמיה העברית ללשון דיון בנושא "נכון ולא נכון בשפה העברית". ד"ר ציקי ולדן תנחה מפגש שיעסוק בהקניית השפה בגני הילדים ורוביק רוזנטל ישתתף באירוע "שפת הרחוב של אלוהים" שיוקדש לסלנג.

פרטים על הכנס ניתן למצוא
כאן.


ועוד אירוע, בדגש קצת שונה
ב-11 לאפריל יציין העולם את "יום הוואגינה", שייחגג באירוע עצום ורב משתתפות בניו אורלינס. "
יום ה-וי" הוא שמה של תנועה עולמית ללא מטרות רווח שיזמה והקימה איב אנסלר - מחזאית, שחקנית ופעילה אקטיביסטית שכתבה את המחזה המצליח "מונולוגים מהוואגינה". תנועת "יום ה-וי" שמה לה למטרה לעצור את האלימות כנגד נשים, נערות וילדות, ובכללה אונס, תקיפה, מילת נשים ועבדות מינית. באמצעות אירועים יצירתיים המעלים את רמת המודעות, מסייעת התנועה בגיוס תרומות ומחזקת את הארגונים הנלחמים באלימות.

אי אפשר, פשוט אי אפשר לפרסם את זה בלי לקשר לקטע של שי ודרור:






מי נתן את ההוראה?
מי שמעוניינת לדעת מי נתן את ההוראה, מוזמנת לקרוא על פרשת "עסק הביש", שנודעה מאוחר יותר כ-"פרשת לבון". מדובר בפעילותה של חוליית מחבלים יהודים במצרים בשנות החמישים, שנועדה לחבל ביחסיה של מצרים עם ארצות המערב. חברי החוליה הוסגרו על-ידי סוכן כפול ("האדם השלישי"), חלקם הוצא להורג וחלקם נשפט לתקופות מאסר ממושכות.

ונסיים בשיר של לאה גולדברג, המוקדש לאמהות שבינינו.
לתמונת אמא / לאה גולדברג
תְמוּנָתֵךְ כֹּה שְׁלֵוָה – אַתְּ אַחֶרֶת:
קְצָת גֵּאָה וּנְבוֹכָה עַל שֶׁאַתְּ - אִמִּי.
מְלַוָּה בְּדִמְעָה וּבְחִיוּך מְוַתֶּרֶת
וּמֵעוֹלָם אֵינֵךְ שׁוֹאֶלֶת: "מִי?"

לֹא תָּמַהְתְּ, לֹא רָגַזְתְּ, עֵת בָּאתִי אֵלַיִך
ְמִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ וְאָמַרְתִי "תְּנִי!"
אֶת הַכֹּל הֵבֵאת לִי בְּמוֹ יָדַיִך
רַק מִפְּנֵי שֶׁאֲנִי – אֲנִי.

וְיוֹתֵר מִמֶנִי אַתְּ הַיוֹם זוֹכֶרֶת
אֶת יְגוֹן-יַלְדוּתִי, וְנַפְשֵךְ כְּבָר פָּתְרָה:
עֵת תָּבוֹא אֵלַיִךְ הַבַּת הַבּוֹגֶרֶת,
הִיא תָּבִיא אֶת יֵאוּש תּוּגָתָה שֶׁבָּגְרָה.

כֵּן. אָבוֹא רְצוּצָה וְלֹא אֶשְׁאַל לִשְׁלוֹמֵךְ.
לֹא אֶבְכֶּה בְּחֵיקֵךְ, לֹא אֶלְחַשׁ: "אִמִּי!"
אַתְּ תֵּדְעִי:
זֶה שֶׁעֲזָבַנִי הָיָה לִי יָקָר מִמֵּךְ
וְלֹא תִשְׁאָלִינִי: "מִי?"
לאה גולדברג/ ילקוט שירים הוצאת יחדיו.
© כל הזכויות על היצירה שמורות למוציא לאור ולמחבר

יום חמישי, 3 באפריל 2008

זכרונות, מוסיקה ושוש עטרי

השבוע - אוסף אקלקטי (יותר מהרגיל) וקצר (יותר מהרגיל).


לזכרה של שוש עטרי
השבוע הלכה לעולמה שוש עטרי. ניסיתי למצוא משהו קטן לזכרה, אבל לא מצאתי משהו שיעביר את רוח הדברים יותר מהקטע הבא. יהי זכרה ברוך.


And now to something completely different
כאן ניתן לקרוא את האגדה על אורפיאוס, המוסיקאי המחונן, ואהבתו לאורידיקה.


פינת הגייס
לפני שנעבור לפינת הגייס החמישי, נפתח בתיקון טעות קל: הגייס מוסרת ששמה מאויית עם א', לאמור: מאיה, ולא כפי שנזכר בשבוע שעבר. ועם הקוראים הסליחה.
רשות הדיבור, אם כן, למאיה:

מכיוון שפינתי פה זכתה לכינוי מכובד שכזה, להלן מקור הביטוי:
גיִס חמישי הוא כינוי לכוחות חתרניים חשאיים הפועלים בגוף מסוים, מתוך מטרה לערער את חוסנו של אותו הגוף, ולסייע לכוחות המתנגדים לו מבחוץ.
הביטוי שימש בפעם הראשונה את לב טרוצקי, כשם לגיס החמישי שהוקם כיחידת אליטה צבאית במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, אך למשמעותו המקובלת זכה במלחמת האזרחים הספרדית בשנים 1936-1939. כשנשאל הגנרל מולה, מפקד הצבא הלאומני שעלה על מדריד, מה גודל צבאו, הוא השיב כי לצבאו ארבעה גייסות, ובעיר עצמה ממתין גיס חמישי - כוח מיליטנטי אוהד שיפעל נגד נאמני הממשלה הרפובליקנית שהגנו על העיר. הגיס החמישי של תומכי פרנקו במדריד לא היה יעיל במיוחד, והעיר נפלה רק אחרי קרבות מרים בשנת 1939, אך השימוש בכינוי הפך רווח, במיוחד כדי להגדיר כבוגדים קבוצות מיעוט דתיות או אתניות, או קבוצות בעלות עמדות מקובלות פחות.



ולסיום- מחווה חד פעמית ויוצאת דופן לגלי, תבדל"א.


יום חמישי, 27 במרץ 2008

גיאוגרפיה, כימיה וספרות

היום, ילדים, מערכת שעות פדגוגית להפליא.

שיעור גיאוגרפיה
נתחיל בתגלית גיאוגרפית מרעיש: חדרה וגדרה הן ערים שונות!
גדרה נוסדה ע"י הבילויים בשנת 1884. מקור השם בתנ"ך(הושע, פרק ב', פסוק ח').
חדרה נוסדה בשנת 1891, ומקור השם (ככל הנראה) בגוון הירקרק שבביצות מסביב (חצ'ראא' בערבית - ירוקה).
אם כי קיימת גם הסברה של אבשלום קור, שמקור השם ביישוב הקדום גדרה, ששכן באותו איזור.


שיעור כימיה (או: חוקים של משיכה)
במחווה חד פעמית לחלי, נזכיר את התופעה הפיזיקלית הקרויה על שמו של הכימאי ההולנדי יוהאן דידריק ואן-דר-וואלס, בן המאה ה-19.
הסבר פשטני (עד כמה שהצלחתי): קשרי ואן-דר-וואלס הם קשרים בין-מולקולרים חלשים, שנוצרים כתוצאה מהקיטוב הרגעי בתוך מולקולות. כתוצאה מתנועת האלקטרונים חלק מהמולקולה מקבל באופן רגעי מטען שלילי, ואילו חלק אחר מקבל מטען חיובי. אלו גורמים למשיכה בין מולקולות שונות.



שיעור ספרות
יש לי העונג להציג פינת אורח חדשה, הלא היא פינת הגייס החמישי. רשות הדיבור נתונה למיה:

תודה למארח על האכסניה הנחמדה שהסכים לארח אותי בה, נאים בעיניי הקירות והדיירים.
התלבטתי רבות במה לפתוח כאן, אך בסופו של דבר החלטתי לפנות אל האהוב עליי מכל המשוררים העבריים, המאסטרו נתן אלתרמן.

הזר מקנא לחן רעייתו
אל תלבשי את שמלת החג
אל תצחקי לעולם
מסביבך יחונף ויפותה וילוהג
ואני מעגל עולמים לך עג
ממלטך מבני חם ונוצרך מקהלם
לבל תראי שמש לבל תדעי חג
לבל תצחקי לעולם

אם תנוסי אל סתר בית
אם בשבת רעים תשטי
לא תנוסי מקול העיט
המצעק לך אשתי אשתי

אל גובה מותנייך ויקר רגלך
מי עפר יגלה מעיני
כמו נר אלווך וכאויב אגלך
כי שלי את כולך כולך כולך
בחזיז צפורנייך ובגץ עגילך
ורואייך שונאי וחובך מעוני
ונבקע העפר בו תדרוך רגלך
ובקעו מעפר עיני

ובלכתך אל משכב בשניים
וביצוע זרים תשעטי
לא תנוסי מאיש העיניים
המצעק לך אשתי אשתי

מאצבע זרים ממבט ונשימה
קנאתי תסובך כאם
ושמתיך לשמה וישבת נשמה
לא חנך ירצה לא קולך ישמע
והקפצתי עליך זקנה בלי יומה
ויפוצו עוגבייך ולא נשיבם
וזכרת לי כל אלה עד כלות נשימה
רעיה רעיה ואם

ובהיות בינתך לחושך
ובנושכך בקללה את רשתי
מה נותר לו לאיש החושך
המצעק עוד אשתי אשתי

השיר הזה הוא אפרופו הוויכוח שלי עם המארח הנכבד האם אלתרמן היה שונא נשים או לא - אני טוענת שאנו שופטים אותו בכלים תרבותיים של ימינו-אנו ולא מפרשים את הרומנטיקה שנמצאת שם מעבר לסיטואציה.



עניין של זמן
נתחיל בתזכורת: הלילה (27 במרץ) מזיזים את השעון שעה אחת קדימה. הקיץ הגיע.
ובענייני שעות: היום, לרגל שעת כדור הארץ 2008, נכבה כולנו את האורות ונשב בחושך, כמו פולנים טובים. מי שבכל זאת רוצה להפיק תועלת כלשהי מן העניין, מוזמן לבדוק את האירועים השונים, ובכללם את הרעיון ההזוי קמעא להפיק אנרגיה למופע של כנסיית השכל מדיווש על אופניים.


ולסיום: לאחר ששמעתי את מאור כהן שוחט את השיר בביצוע מחודש במסגרת פרוייקט "עבודה עברית", חשתי צורך להחזיר עטרה ליושנה.





יום רביעי, 19 במרץ 2008

פורים

על תל-חי, ביריה וי"א באדר
"את כל אלו החברים הנמצאים כאן... אפשר לחלק לשלושה סוגים:
1. מפקפקים - רועדים במקצת
2. אמיצים
3. בינוניים - כלומר אלה הנוטים לפעמים לראשונים ולפעמים לשניים...
לו הגוגולים והדוסטוייבסקים וכל יתר הסופרים הרוסים ראו את הבחורים האמיצים האלה, כי אז טיפוסיהם היהודים שהם תארו לנו היו לגמרי אחרים."
(יומן טרומפלדור, 10 בינואר 1920)

הציטוט הוא מתוך יומנו של אחד, יוסף טרומפלדור, שנפל זמן לא רב מכן בקרב על תל-חי, ב-י"א באדר תר"פ (1 במרץ 1920). מצגת נחמדה בנושא מצאתי דווקא באתר של בי"ס אורט.
היישוב ביריה הסמוך הוקם ב-45' על ידי אנשי הפלמ"ח הדתי, אולם לאחר מספר חודשים נהריטים פינו אותו. בתגובה, ניסו אנשי הפלמ"ח הדתי בי"א באדר שנה לאחר מכן לעלות ברגל לתל-חי. בשל מזג-האוויר הסוער, הם נאלצו לעצור בביריה, ושם התבצרו. רק לאחר כמה התנגשויות עם הבריטים ומספר נסיונות הם הצליחו להגיע בפורים לתל-חי. אבל מאז מסורת היא בקרב בני-עקיבא לעלות בי"א באדר לביריה.
* תודה לאוהד פ, ששלח את הקטע לעיל


עגונות
מסתבר שיוםתענית אסתר מציין גם את יום העגונות בישראל. על מצבן העגום של העגונות ניתן לקרוא במאמר הזה.
ואפרופו, איך אפשר שלא להזכיר את יצירתו של ש"י עגנון בשם זה, הראשונה שפרסם הסופר בעברית, בארץ.
ובצירוף מקרים משעשע (או שלא), נציין גם שי"א אדר תש"ל (1970) הוא תאריך פטירתו של עגנון.

ועכשיו למשהו משמח יותר, שהרי נאמר: משנכנס אדר - מרבין בשמחה.

מהצד ההלכתי, נזכיר את ארבע המצוות הקשורות לחג:
1. מקרא מגילה: את מגילת אסתר קוראים פעמיים, בערב פורים וביום.
2. משתה ושמחה: סעודת פורים, בניגוד לרוב החגים, מצוותה דווקא ביום, ולא בערב שלפני. במהלך הסעודה מצווה להרבות בשתיית אלכוהול, שנאמר: "חייב איניש לבסומי עד-דלא-ידע להבחין בין ארור המן לברוך מרדכי" (= חייב אדם לשתות עד שלא יידע להבחין בין 'ארור המן' ל-'ברוך מרדכי'). ובקיצור - לכו על זה.
3. משלוח מנות: לפחות לשני אנשים שונים, ועל כל משלוח להכיל לפחות שני דברי מאכל.
4. מתנות לאביונים: לפחות לשניים, וגם כאן - כל המרבה הרי זה משובח.
כמובן, יש עוד מנהגים רבים ומגוונים הקשורים לחג, ותוכלו לקרוא עליהם באתר דלעיל.

משהו מתוק לסיום, ושיהיה פורים שמח.

יום שני, 10 במרץ 2008

שובה של רחל (או: הכבשה מכה שנית)

אין כמו פולו-אפ בשביל להרגיש על פסגת העולם.


From: Moshe Zvi
To: acad@vms.huji.ac.il

Subject: שאלה בעניין הריבוי של 'כבשה'

שלום רב,

ברצוני לברר מהו הריבוי הנכון של 'כבשה'?
לאחרונה נתקלתי במספר מקומות בצורת הריבוי 'כבשות'.
למיטב ידיעתי, יש 'כבשים' ויש 'רחלות' (או, אם הולכים לפי הריבוי המקראי, 'רחלים').

האם 'כבשות' היא צורת ריבוי תקינה? ואם כן, האם 'כבשים' מתייחס לכבשים ממין זכר (היינו - איילים), ו-'כבשות' לכבשים ממין נקבה (היינו - רחלות)?

בתודה מראש,
משה צבי



Subject: שאלה בעניין הריבוי של 'כבשה'
To: Moshe Zvi

למר משה צבי שלום וברכה,
אני מביאה לפניך את החלטת האקדמיה ללשון העברית, כפי שכתובה בספר ההחלטות של האקדמיה:
צורת הרבים של כִּבְשָׂה היא כְּבָשׂוֹת (ולא כְּבָשִׂים).
לפי זה, צורת הרבים של כבש היא כבשים.
רחל או רחלה היא כבשה בוגרת, וצורת הריבוי שלה היא רחלים או רחלות.
אַיִל הוא הזכר בכבשים, וצורת הריבוי שלו הוא אֵילִים.
בברכה,
רחל סֶליג

המזכירות המדעית האקדמיה ללשון העברית



מחמם את הלב לדעת, שיש מי שדואג לנו באקדמיה ללשון עברית.




עוד בפינת המעשייה בהמשכים, איור אסוציאטיבי-משהו של ולאדי, בעקבות הפוסט בעניין הגיהנום. ותודה לאלה על העיבוד.






משהו ששלח אלי חבר השבוע. השיר התפרסם בגיליון השישי של כתב העת לשירה "הו!". לצערי, לא מצאתי את שם המשורר/ת, אבל אני עובד על זה. הנה:

סקיפר
הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.
הַאֲמֵן לִי. גַּם נָהָר נִסְחָף בַּזֶּרֶם חֲרִישִׁית.
וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר.

אֲתָה סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁרַק אֲתָה תִּבְחַר:
בִּרְצוֹתְךָ – עוֹגֵן, וּבִרְצוֹתְךָ - מֵשִׁיט.
הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.

שׁוּב נָסוֹג תָּמִיד דָּרוּךְ. מִגַּל לְגַל אֲתָה נִזְהָר.
אָדָם הוּא אִי, כְּשֶׁזֶּה נוֹגֵּעַ לְךָ אִישִׁית.
וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר.

רְאֵה, לִשְׂמָאלְךָ עִיר טְבוּעָה, מִיָּמִין צֵל הָר
רָחוֹק מִכָּל צוּרָה שֶׁל בְּרֵאשִׁית.
הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.

הָאִם אֲתָה מֵבִין זאת כְּשֶׁרוּחַ מִסָבִיב נִסְעָר?
וּלְפֶתַע מִטַּלְטֵל בֵּין פִּסְגָה לִתְהוֹם נַפְשִׁית.
וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר.

אֲנִי רוֹצֶה לוֹמַר לְךָ, לִצְעוֹק שֶׁעוֹד מְעַט כְּבַר מְאוּחָר.
וְאִם אַישִׁיר לְךָ מבַּט מִן הַגָּדָה וְיָד אוֹשִׁיט?
הַאֲמֵן לִי, אֵין לְךָ גָּדוֹת. כּוּלְךָ נָהָר.
וְכָל הָחוֹפִים וְהֶמְיַת הַיָּבָּשׁוֹת הֵם תַּעֲתוּעַ לא מוּבְהָר



קנח בשיר קטן ומקסים של זמרת ישראלית בשל יעל נעים, שחיה ופועלת בעיקר בצרפת, ואלבום שלה זכה לא מזמן בפרס ראשון עבור אלבומים בקטגוריית "מוזיקת עולם".






יום ראשון, 2 במרץ 2008

שירים

לפני הכל, עדכון בנוגע לפוסט הקודם: השירים הובאו באדיבותה של ה', הידועה גם בכינויה "ה אחותי". Credit where credit is due, וכל זה.

והיום, נסתפק בכמה שירים.

אחד לכבוד מצב הרוח:

חַיִץ / רחל
זְכוּרַתְנִי, עוֹדִי תִינֹקֶת,
לִוַּנִי עֶצֶב נִסְתָּר;
בְּבֶגֶד-אֶבְלִי הָיִיתִי
שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת מִשְּׁאָר.

עָבְרוּ יָמִים וְאֵינֶנִּי
תִּינֹקֶת בֵּין תִּינוֹקוֹת,
אֲבָל לֹא נָגוֹז הָעֶצֶב,
וְטֶרֶם הוּסַר הָאוֹת.

עֲדַיִן חוֹצֵץ הַחַיִץ
בֵּינִי לַשְּׁאָר. אַךְ עַתָּה,
עַתָּה שׁוֹנָה וְנִבְדֶּלֶת
נַפְשִׁי בִּשְׁחוֹר יַתְמוּתָהּ.



אחד לכבוד האביב, של רוברט פרוסט:



ועוד אחד שהוא, אולי, שילוב של השניים:

אָבִיב / רחל
הֲשָׁכַחְתִּי תְרִיסִים לְהַבְרִיחַ,
אִם דַּלְתִּי לֹא נָעַלְתִּי כַּדִּין? –
הוּא כִּוֵּן הַשָּׁעָה וְהֵגִיחַ,
וְהֵעִיר, וְהִסְעִיר, וְהִרְנִין.

מַה בֵּינִי – הַשְּׁקֵטָה – וּבֵינֶךָ,
אַדְמוֹנִי, מְבֻשָּׂם, וְנִלְהָב?
אֵיךְ אֵדַע לְהָנִיס מִפָּנֶיךָ
אֶת אֲשֶׁר לִי אָגַרְתִּי בַּסְּתָו?

הַאֶרְגַּז? הַאֶגְעַר בָּךְ בְּזַעַם?
הַאַרְחִיק מִגְּבוּלִי? אוֹ אוּלַי...
אוֹ אוּלַי אֶתְרַצֶּה אַךְ הַפַּעַם,
רַק הַפַּעַם... הַפַּעַם וְדַי!

(השירים של רחל - באדיבות פרוייקט בן יהודה).

יום רביעי, 27 בפברואר 2008

על כבשים, יוגה וגעגועים

ציירי לי כבשה?
ושוב, מכיוון שהמציאות והדמיון תמיד מתחרים זו בזה, ציטוט מתוך הדואר האלקטרוני שלי בשבוע שעבר.


מאת: מ'
אל: ...

בלילה נדדה שנתי, ורציתי לספור כבשים. או רחלות.
דא עקא, שנודע לי, שבלשון רבים יש לומר דווקא "כבשות".
ומאז אני לא מצליח לספור, ולא מצליח לישון, וקם טרוט עיניים, עצבני ועייף.
ואז בא מנהל ואומר: כמה קוד כתבת?
אומר לו: שורה אחת, וגם בה יש באגים. או באגות. או באגינס.
אומר: לוקח זה מקלדת, לוקח זה צג, הולך הביתה.
אין עבודה. אין שפה. אין כבשות.
קשה.



מאת: ג'
אל: נ'

היש לך פתרונים בשבילו?


מאת: נ'
אל: מ'

בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתּוּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה (במדבר ז, י"ז), ויש עוד הרבה כאלה.
עונה לך על השאלה?

ואולי הוא התבלבל, ובעצם נודע לו שבריבוי יש לומר 'רחלים'.
בסוגייה זו כבר יש דיון בתלמוד (תרגמתי בצבע הזה):
כי סליק איסי בר היני, אשכחיה לר' יוחנן דקא מתני ליה לבריה 'רחלים'.
כאשר עלה (לארץ ישראל) איסי בר היני, מצא את ר' יוחנן כשהוא מלמד את בנו (לומר) 'רחלים'.
אמר ליה: אתנייה 'רחלות'!
אמר לו: למדהו 'רחלות'!
א"ל: כדכתיב (בראשית לב) "רחלים מאתים".
אמר לו: כמו שכתוב (בתורה) "רחלים מאתיים".
אמר ליה: לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמן.


מאת: מ'
אל: ג', נ'

היי ג' ו-נ',

ראשית, תודה על ההתייחסות, ועל התרגום מארמית.

שנית - מהחיפושים שעשיתי, עלתה האפשרות שהריבוי של 'כבש' הוא 'כבשים', אבל של 'כבשה' הוא 'כבשות'.
תימוכין לכך יש באתר 'שפה עברית':
http://www.safa-ivrit.org/fauna/tale.php
אני אפנה שאלה בעניין לאקדמיה.

משה"צ



מאת: נ'
אל: מ'

שלום משה צבי (צריך לפנות אליך בשני השמות? אין איזה קיצור?),

אכן, 'כבשים' – ריבוי של 'כבש', ו'כבשות' – ריבוי של 'כבשה'. בדומה לצורות הריבוי של 'ילד' ו'ילדה', 'מלך' ו'מלכה', 'עגל' ו'עגלה' וכיו"ב.
למה זה מפתיע אותך?

אשר לאתר השפה העברית, זהו אתר נחמד, ובמקרה דנן הוא גם צודק, אולם, איך אומר זאת בעדינות... הכותב שלו אינו בדיוק בלשן מקצועי, כך שלא הייתי מסתמכת עליו.

כל טוב,
נ'


ובינתיים, בחליפת מכתבים אחרת:

מאת: ה'
אל: מ'

אני לא שווה הרבה בלי האבן-שושן שלי, (ואולי גם איתו :),
אבל אני חושבת שלא נכון, שיש לומר רק ''כבשות''.

למיטב ידיעתי, תלוי את מה סופרים:
אם סופרים כבשה נקבה - שהיא גם רחלה - הרי סופרים ''כבשות'',
ואם סופרים כבש זכר - שהוא גם איל - הרי סופרים ''כבשים''.
למיטב ידיעתי, במקרא מופיע גם ''וגר זאב עם כבש'', כלומר, התייחסות נפרדת לכבש כזכר,
וגם התייחסויות לכבשה נקבה (ולא רק ''רחלה''), ואין הכרעה בין ''כבשים'' ל''כבשות'' כריבוי ה''נכון''.

בקיצור, נראה לי, שאם אתה רוצה לספור את נחמה ואת לריסה ואת עדנה ואת גיתית, עליך לספור כבשות,
ואם אתה רוצה לספור את מנחם ואת עבדאללה ואת ודים ואת גיא - עליך לספור כבשים.
וזה הופך את כל העניין לאישי מאוד,
כי אתה צריך לדעת בדיוק בדיוק את מי אתה סופר בכל רגע,
ולכן זה מעייף כל כך,
ולכן אמור להרדים אותך.


אתם רואים? טוב שיש חברים, גם אם הם מסובבים לגמרי.

אגב, למקרה שתהיתם איך קוראים בעברית לקולות שמשמיעים בעלי חיים שונים, יש פה גם רשימה חלקית.

רטוב וחם
השבוע יצא לי להתנסות בתרגול יוגה לפי שיטתו של ביקראם צ'ודהורי. "Bikram Yoga" (או "יוגה חמה") מתרגלים בחדר שמחומם מראש לטמפרטורה של כ-40 מעלות, שזה כמו לעשות מד"ס אינטנסיבי בארץ, באוגוסט, בצהריים.
השיטה מבוססת על סדרה קבועה של 26 תנוחות (אסאנה) ושני תרגילי נשימה (פראנאיאמה) מהיוגה הקלאסית, והשילוב של התנוחות והחום האינטנסיבי אמורים לסייע בריפוי של כל מיני תחלואים ומדאובים. עד כאן ענייני הפרסומת.
ההתרשמות האישית שלי, היא שיש אמת בפרסום, לפחות באופן חלקי. כלומר, זה באמת חם. ממש. קצת כמו בגיהנום (לא שהייתי, עדיין, אבל סיפרו לי). יוגה, לעומת זאת, זה לא כל כך. התנוחות אכן לקוחות מהיוגה, אבל יש אווירה הרבה יותר לחוצה ותחרותית. מה שכן, החימום אכן עוזר להגמיש ולמתוח את הגוף, ואפילו לחזק אותו. אם זה מצדיק את הסבל או לא - זה כנראה כבר עניין אישי.


שניים קצרים, על געגועים, אמיתיים ומדומים.

אליי / לאה גולדברג
השנים פרכסו את פניי
בזכרון אהבות
וענדו לראשי חוטי כסף קלים
עד יפיתי מאוד.

בעיניי נשקפים
הנופים.
ודרכים שעברתי
יישרו צעדיי -
עייפים ויפים.

אם תראני עכשיו
לא תכיר את תמוליך -
אני הולכת אליי
בפנים שביקשת לשווא
כשהלכתי אליך.


במסעדה / יהודה עמיחי
אני אוכל ארוחת ערב לבדי במסעדה,
הצלחת מתארכת מרוב געגועים,
אני מושיט לחי מגולחת לעיר הנכרית.
הבבואה שלי רועדת בכוס, כמו ראש
על שטר כסף מושלך על השולחן,
הרגל הדקה של הכוס היא הנשמה.

על הדלת תלוי שלט על חוט:
"פתוח".
אני שיושב בפנים רואה רק
את הצד האחר: "סגור".



יום ראשון, 17 בפברואר 2008

(גם) אני פורים

במסגרת "יש לי יום יום חג", נפנה זרקור אל "פורים קטן"' שחל אתמול.

פורים קטן
מתוך ויקיפדיה:
בשנה מעוברת יש שני חודשי אדר: אדר א' ואדר ב'. בשנה מעוברת פורים נחוג באדר ב', אף כי היו דעות בתלמוד שהחג צריך להיעשות באדר א' (שהרי במגילת אסתר כתוב שפורים נחוג בחודש השנים עשר מניסן, ובשנה מעוברת החודש השנים עשר הוא אדר א' ולא אדר ב' שטכנית הוא החודש השלושה עשר). בימי הארבעה-עשר והחמישה-עשר בחודש אדר א', שבו לא נחוג פורים נחוגים שני ימי "פורים קטן" ("פורים קטן" ו"שושן פורים קטן"). בפורים קטן לא נוהגות מצוות הפורים כגון קריאת המגילה, משלוח מנות, או מתנות לאביונים, אבל הוא אסור בתענית ובתחנון.

כוזרי
אם כבר התחלנו בענייני יהדות, אז נמשיך. ספר הכוזרי הוא חיבור הגותי-תיאולוגי במסורת ספרי הפולמוס הפילוסופי של הפילוסופים היוונים. הספר נכתב במאה ה-12 על-ידי רבי יהודה הלוי, והוא מציג שורה של פולמוסים בין מלך הכוזרים, מלכה של ממלכה דמיונית, לבין נציגים של דתות שונות, שמטרתם להציג בסופו של דבר את היהדות כדת הכי "נכונה".

פלבאים
ברומא העתיקה, אנשי מעמד הפועלים נקראו פלבאים (Plebeian), להבדיל ממעמד האצולה, הפטריצים (Patrician). כיום הכינוי הוא בדרך כלל כינוי גנאי, אם כי הכוונה באופן כללי היא למעמד נמוך, או משהו המוני.
עוד על כך במאמר הזה.

עניין קטן של הגייה
הביטוי "כל מאן דבעי" (קראו: Kol man de-va-ey) משמעו: כל מי שרוצה, כל המעוניין. "בעא" בארמית משמעו ,'שאל' או 'רצה'.

שיר קטן, של אליזבת בישופ, לכל מי שמרגיש קצת אבוד.

One Art / Elizabeth Bishop
The art of losing isn't hard to master;
so many things seem filled with the intent
to be lost that their loss is no disaster.

Lose something every day. Accept the fluster
of lost door keys, the hour badly spent.
The art of losing isn't hard to master.

Then practice losing farther, losing faster:
places, and names, and where it was you meant
to travel. None of these will bring disaster.

I lost my mother's watch. And look! my last, or
next-to-last, of three loved houses went.
The art of losing isn't hard to master.

I lost two cities, lovely ones. And, vaster,
some realms I owned, two rivers, a continent.
I miss them, but it wasn't a disaster.

--Even losing you (the joking voice, a gesture
I love) I shan't have lied. It's evident
the art of losing's not too hard to master
though it may look like (Write it!) like disaster.


התמונה השבועית לילד (ותודה לאלה)


ולסיום, מכיוון שהתחלנו בשבוע שעבר עם הנוסטלגיה - ג'ולי לונדון. תיהנו.





יום ראשון, 10 בפברואר 2008

ולנטינו, ולנטינו

אני לא אכנע לשטיפת המוח החומרנית האמריקאית.
אני לא אכנע לשטיפת המוח החומרנית האמריקאית.
אני לא אכנע.
אני לא -
טוב, נו.

Love is in the air
ברכות לרגל יומו של הקדוש ולנטין, החל היום. למי שתוהה לגבי מי היה אותו ולנטין, נקדים ונאמר שיש כמה סברות. מה שדי בטוח, הוא שהחג עצמו הוא גלגול של חג רומי בשם "Lupercalia", שהוקדש לאחד מאלי הפוריות הרומים, כמו גם למייסדי העיר, רומולוס ורמוס. בין יתר מנהגי החג, היו שוחטים עזים, פושטים את העור וחותכים אותו לרצועות. את הרצועות היו טובלים בדם העז, והכוהנים היו מסתובבים ברחובות העיר ומצליפים קלות בנשים. הצלפה משוט כזה נחשבה סגולה לפריון ולטהרה. רצועות העור נקראות februa, וזה מקור שמו של החודש - February.
מנהג נוסף היה ההגרלה: בכד ענק היו שמים פתקים עם שמותיהן של בנות העיר (הרווקות). הרווקים, מצידם, היו מושכים פתקים. העלמה שנבחרה היתה הופכת לבת זוגו של הבחור לתקופה של שנה, מתוך תקווה שייצאו מזה נישואין.
הכנסיה הקתולית לא שמחה במיוחד למנהג זה, ובמאה ה-5 לספירה הוחלט להחליף את הפתקים בשמות של קדושים, שישמשו דוגמא ומופת לבני הנוער. את מקומו של האל הרומי תפס הקדוש ולנטין כקדוש הפטרון של היום.
הקדוש ולנטין הוא ככל הנראה ולנטין מ-Terni, שהפר את החרם הרומי על הנצרות והוצא להורג בשנת 270 על-ידי הקיסר קלאודיוס השני. מסופר גם, שביושבו בכלא, הוא התאהב בבת של הסוהר, ושלח לה פתק אהבה עליו רשם "From your Valentine".

some people just can't leave well enough alone
בעקבות הפוסט הקודם, היו שתהו מה מקור המילה "Hell". ובכן, מסתבר שהיא מגיעה מהאנגלית העתיקה ומנורדית עתיקה גם יחד. השורש הגרמני הקדום מתייחס ל-"כיסוי", ומכאן ש-Hell הוא המקום המכוסה. מאותו שורש, גם מגיעים Hole ו- Helmet.

קצת יידישקייט
המילה תיקו (נקראת בשורוק בסוף - teku), היא ראשי-התיבות של "תשבי יתרץ קושיות ובעיות". בדיון ההלכתי המתועד במשנה, כאשר נתקלים במחלוקת שלא ניתן להכריע, היו משתמשים בקיצור זה. "תיקו" מציין, שלא ידוע מי צודק, וכי בימות המשיח, כאשר יבוא התשבי (הלא הוא אליהו הנביא), יימצא פתרון לבעיה.

An overwhelming urge
הידוע בעברית גם כ-"דחף לאו בר-כיבוש". מכיוון שנשאלתי, אומר שכאן ניתן לקרוא מהו מקור הפועל "overwhelm".

נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם
למי שאי פעם תהה (או תהתה) מה לעזאזל הוא שר שם - מייק בראנט שר את "Laissez moi-t'aimer" - "הרשי לי לאהוב אותך".

חג אהבה שמח.


יום חמישי, 7 בפברואר 2008

ברוכים השבים

פורמט חדש, בלוג חדש.

על רופאים חיים ושפות מתות
כל רופא מתחיל נשבע את שבועת הרופאים, הידועה גם כשבועה ההיפוקרטית (Hippocratic Oath). השבועה מיוחסת לרופא היווני בן המאה ה-4 לפנה"ס, ועניינה מחויבויותיו של הרופא כלפי מטופליו, כלפי רופאים אחרים וכד'.
טעות נפוצה (גם שלי), היא שהשבועה (או לפחות התרגום שלה) מתחילה במשפט "Primum non nocere", היינו: "ראשית כל, אל תזיקו".
ואם כבר ברופאים עסקינן, מו הראוי להזכיר את המשפט המפורסם: "Cura te ipsum", או בתרגום:
"Physician, heal thyself", כלומר: "קשוט עצמך ואחר-כך קשוט אחרים".

שד משחת
אז מהי, בעצם, "שחת"? שחת הוא כינוי לשאול, לגיהנום.
ואם כבר הגענו לגיהנום, מקור השם הוא במנהג העלאת קורבנות האדם למולך בגיא בן-הינום שבירושלים. כך שבפעם הבאה שאתם שותים קפה ב-"קקאו" שבסינמטק, תיזכרו לרגע מה היה שם לפני אלפיים ומשהו שנים.
(קבלו תיקון: המסעדה שתהיה במתחם הסינמטק המתחדש היא מסעדת "אדום").

מדוע בכה התנין?
הביטוי "דמעות תנין" מציין צער מזויף. מעניין לדעת שהביטוי כבר הוכנס לשימוש די רווח במאה ה-16, וכי גם שייקספיר השתמש בו בכתביו. במאמר ניתן לקרוא קצת על הרקע הביולוגי / זואולוגי לביטוי.

להיות אישה זה לסבול?
טוב, כן, אבל לא על זה נדבר. זכות ההצבעה (או suffrage) לנשים, שנראית היום מובנת מאליה, הגיעה רק אחרי מאבק ארוך ועיקש של תנועת מחאה נשית. נשים אלו כונו הסופראז'יסטיות (Suffragettes). עוד על התנועה, ובשיר וזמר, אפשר לראות כאן.



כבר מזמן לא היה לנו מתכון, אז הנה משהו קצר, טעים וממלא ואפילו - פלא פלאים! - צמחוני למדי:

דאל עדשים כתומות
החומרים:
כוס עדשים כתומות
2בצלים גדולים
4 שיני שום
3 כפיות קארי
2 כוסות עגבניות מרוסקות
חצי כפית מלח
3 חופנים של כוסברה קצוצה
שמן לטיגון

ההכנה:
1. מבשלים את העדשים בסיר מכוסה עם 2 כוסות מים רותחים כ-20 דקות, עד שהעדשים רכות מאוד ומתחילות להתפורר.
2. בינתיים קוצצים את הבצל והשום, מחממים מעט שמן במחבת, ומטגנים עד להזהבה.
3. מוסיפים למחבת את העגבניות המרוסקות, הקארי, המלח והכוסברה, מערבבים היטב ומבשלים כשתי דקות.
4. מוסיפים את תערובת העגבניות לסיר עם העדשים, ומערבבים היטב.
5. מרסקים את העגבניות בפומפייה או במעבד מזון, ומוסיפים את הרסק למחבת ומערבבים.
6. מורידים מהאש מגישים חם.



לסיום: ויסלבה שימבורסקה, המשוררת הפולנית זוכת פרס נובל, בתרגומו של רפי וייכרט

אחדים אוהבים שירה
אחדים -
זאת אומרת שלא כולם.
אפילו לא הרוב אלא המיעוט.
בלי להביא בחשבון את בתי-הספר, ששם מוכרחים,
ואת המשוררים עצמם,
אנשים אלה הם שניים לאלף.

אוהבים -
אך אפשר לאהוב גם מרק עוף עם אטריות,
אוהבים גם מחמאות וצבע תכלת,
אוהבים צעיף ישן,
אוהבים לעמוד על שלהם,
אוהבים ללטף כלב.

שירה -
אבל מה זאת בעצם שירה.
לא אחת ניתנה לכך
תשובה רעועה.
ואני אינני יודעת ואינני יודעת ונאחזת בזה
כבמעקה גואל.

(מתוך "סוף והתחלה", בהוצאת גוונים)




יום ראשון, 27 בינואר 2008

הלו, זה רדיו?

טוב, ברור בעליל שאי אפשר להתחיל בלי הקדמה. ומאידך...
אנחנו תמיד מקווים, שמה שאנחנו כותבים יהיה כל כך ברור, שלא נצטרך להסביר אותו. ובאמת, איך אפשר לא להבין את הצורך שלנו בקצת תרבות? בכל זאת, מרתקים ככל שיהיו, כמה אפשר לדבר על ענייני מחשבים?
אז התחלנו בזה לפני מספר חודשים. פעם בשבוע אנחנו עושים הפסקה קצרה, כדי לקרוא כמה פרטי טריוויה באמת לא חשובים בנושאי לשון, תרבות, לשון, היסטוריה, לשון, אמנות. לשון כבר אמרנו?
אני אשתדל להעלות את כל החומרים שכבר הופצו, ולתת לכם הזדמנות להגיב (סוף-סוף!).
תיהנו,
מ.

יום חמישי, 24 בינואר 2008

ט"ו בשבט הגיע

דובי שבט?
למרות שזו
שנת שמיטה, חשבתי שכדאי בכל זאת לציין קצת את ט"ו בשבט, ולפחות לתת קצת רקע על החג.
רקע כללי על החג ניתן לקבל
מהמאמר הדי מקיף של וויקיפדיה בנושא. הרקע ההלכתי הקצר כולל את האזכור של ט"ו בשבט במשנה, במסכת ראש השנה, והסבר קצר על המשמעות הדתית של החג כראש השנה לאילנות.
למי שלא מכיר – בט"ו בשבט יש העושים
סדר ט"ו בשבט, בדומה לסדר פסח.
קצת על המקור למנהג הנטיעות בט"ו בשבט ניתן לקרוא
באתר הכנסת, שט"ו בשבט גם נקבע כיום חגה.

Going bananas
מסתבר, שהשם "בננה" הוא קצת מטעה. השם הגנרי של הייצור המוזר הזה הוא "פלנטיין" (
Plantain), ואילו הבננה היא רק סוג אחד של פלנטיין. הבננה שייכת למשפחה Musa, ושמה העברית הוא "מוז" (לקוח מערבית).

מגרדים את התחתית
תחנה הראשונה של הרכבת התחתית בלונדון נפתחה בשנת 1870. עם זאת, כבר בשנת 1863 החל לפעול שירות רכבת עירוני, בעקבות
תכנית הרכבת העירונית של לונדון, שנרקמו ומומשו במחצית השניה של המאה ה-19.
ןמי שמתעניין קצת בהיסטוריה של הרכבת מזווית קצת שונה – קצת על
התחנות שנסגרו והשתנו במשך השנים בתחתית של לונדון.
ועוד בעניין זה – לחובבי ז'אנר ה-fiction,
ספר וסדרה שמאוד כדאי לקרוא/לראות (מי שמעוניין מוזמן לפנות אלי, והפנייה תישקל בכובד ראש).

תפיסת כיוון
שמתם לב שבאנגלית, מי שאינו יודע היכן הוא נמצא מאבד את המזרח (disoriented, כלומר – איבד את ה-orient), בעוד שבעברית המודרנית הוא מתואר כמי שאיבד את הצפון?
ואגב, אם מישהו חשב שמילים הם ענין לשעשוע רגעי של יום חמישי, מוזמן להעיף מבט באנשים הרציניים-עד-אימה
האלה.

ולסיום – איך אפשר בלי?


אילנות / לאה גולדברג
כאן לא אשמע את קול הקוקיה,
כאן לא יחבוש העץ מצנפת שלג,
אבל בצל האורנים האלה
כל ילדותי שקמה לתחיה.

צלצול המחטים: היה היה
אקרא מולדת למרחב השלג,
לקרח ירקרק כובל הפלג,
ללשון השיר בארץ נכריה.

אולי רק ציפורי מסע יודעות
כשהן תלויות בין ארץ ושמים
את זה הכאב של שתי המולדות.

איתכם אני נשתלתי פעמים,
איתכם אני צמחתי, ארנים,
ושורשיי בשני נופים שונים.

יום חמישי, 17 בינואר 2008

עתיקות או לא להיות

והיום תרבות יום ה' בסימן העולם העתיק.

בפינת ניבי הלשון, הביטוי
"לחתוך את הקשר הגורדי", מסמל פתרון חד ומהיר לבעיה סבוכה. "הקשר הגורדי" עצמו בא מאגדה, לפיה גורדיוס, מלך פיריגיה שבאסיה הקטנה (כיום טורקיה) יצר קשר סבוך במיוחד, וניבא שהאיש שיפתח אותו ימלוך על אסיה כולה. כשאלכסנדר הגדול עבר שם, הוא ניסה לפתח אותו, ומשלא הצליח, שלף את חרבו וביתק את הקשר.

ואם כבר חזרנו אל העולם העתיק, יהיה נחמד להוסיף משהו על מקור המילה calendar.
החודש הרומי הקדום היה חודש ירחי (כמו של היהדות), והוא חולק לשלושה חלקים: Kalends, Nones ו- Ides.
Kalends היה היום הראשון בחודש, והוא היה מקודש לאלה יונו.
אגב,Ides מוכר יחסית מהמחזה "יוליוס קיסר", שבו אחד החוזים של הקיסר מזהיר אותו לפני הירצחו:
"Beware the Ides of March", היינו – הישמר מה-15 במרץ.

אם אנחנו כבר בנושא חודשים – שמות החודשים בעברית, מקורם באכדית-בבלית, ומקצתם אשורית. "תשרי", "חשוון" וכו' – אינם השמות המקוריים של החודשים העבריים. לדוגמא, שמו העברי של "מרחשוון" הוא ירח בול.
http://www.hofesh.org.il/articles/chagim/jewish_calendar/1.html

ומעניין לעניין: חודש תמוז קרוי על שמו של האל האשורי
תמוז. תמוז מסמל את המסתורין של מחזור החיים – מוות ולידה מחדש, התחדשות – ושל מחזור השנה.
יצויין, כי הסיפור של מוות וקימה לתחייה בצורה מחזורית קיים בכמה גרסאות שונות גם במיתולוגיות אחרות, כמו
אוזיריס במיתולוגיה המצרית, אדוניס במיתולוגיה הכנענית והיוונית, והסיפורים של דיוניסוס ושל פרספונה במיתולוגיה היוונית.

ואם כבר באשורים עסקינן, כאן המקם להזכיר שהאותיות המשמשות אותנו כיום לכתיבת עברית אינן האותיות העבריות המקוריות, כי אם כתב מרובע
שהושפע מן הכתב האשורי. ומי שמתעניין בנושא של גופנים (פונטים) בעברית, בוודאי ישמח לקרוא על כך במאמר זה.

וכמובן, כדי למנוע
תקריות מצערות, בירת אשור היא נינווה (אם כי לשם הדיוק יש לומר, שזו הבירה השלישית של אשור. הבירה הראשונה של אשור היתה העיר אשור, והשניה העיר כלח).
בפינת השיר, Kubla Khan, שירו המפורסם ביותר של קולרידג'.
גרסא עברית
מאמר עם רקע על השיר תמצאו
כאן.












יום חמישי, 10 בינואר 2008

במופרע ממך אל תחקור (ותודה לדרור)

אני רוצה לצרף חליפת מכתבים קצרה ששלח אלי חבר. היא מובאת כלשונה, למעט השמות (שהוסתרו מפאת צנעת הפרט) ועריכה צורנית קלה:


מאת: ג'
נשלח: ה 03/01/2008 23:49
אל: אינטרנט - מערכת קהילות; content@y-i.co.il; YNET - Editor In Chief
נושא: טעות באיות המילה מנוי/מינוי
א.ג.נ שלום רב,
באתר האינטרנט בתחום קהילות ישנו איזכור של האנציקלופדיה.
באותו המקום ישנו לחצן ל-"רכישת מינוי" כאשר יש פירסום פנימי בעמוד לרכישת מנוי.
נדמה לי שנכון להגיד רכישת מנוי ולא רכישת מינוי ועל כן כנראה שעליכם לתקן את האיות בכותרת העמוד.
כמו כן יש כאן חוסר עקביות במילים מינוי ומנוי
בברכה,
ג'

ג' שלום רב,

ותודה על פנייתך.

מבדיקה במילון "אבן שושן" וכן באתר "רב-מילים", המסתמך על מילון "אבן שושן", נמצא כי ניתן להשתמש הן במילה מנוי והן במילה מינוי.

אגב, מילון רב-מילים משתמש במילה זו על מנת לרכוש מינוי לאתר.

אנו מודים לך על שכתבת אלינו, הערותייך חשובות לנו.

אנו תמיד עומדים לרשותך לכל שאלה, בעיה או הערה.

בברכה,

זיו מ.
מחלקת שרות לקוחות
www.ynet.co.il



On Jan 6, 2008 8:42 PM, G wrote:
Moshmosh,
What do you think about it?


מאת: מ
אל: ג

קודם כל, דעתי היא שאתה מופרע, אבל משמח אותי לדעת שאני לא הפסיכי היחיד.
אז ככה: אם הם בדקו, כנראה הם יודעים על מה הם מדברים. למיטב זכרוני (ואני מסתמך כרגע רק על הזכרון, כי אין לי מילון בהישג יד), "מנוי" הוא אדם שיש לו "מינוי" על עיתון, אתר וכד'.
זו החלטה יחסית עדכנית של האקדמיה ללשון עברית.
אם תבדוק את האתר, תגלה שם: מִנּוּי שְׁנָתִי וכן בַּעַל כַּרְטִיס מָנוּי מה שדי סוגר את העניין, לפחות בכל הנוגע ללשונאות פורמלית.
אני כן אוסיף ואומר, שהשיפוט שלי (או ההרגל שלי) הוא לעשות דיפרנציאציה (בידול) בין המשמעויות, ולומר ש-"מינוי" יקבל את המשמעות של "מינוי למשרה", בעוד ש-"מנוי" ישמש לכרטיסים וכד'. איך זה בתור תשובה?
אגב, אתר האקדמיה ללשון עברית: http://hebrew-terms.huji.ac.il/



הייתי מוסיף מעבר לזה, אבל נראה לי שבאמת אין צורך. או בקיצור: אמור לי מיהם חבריך, ואומר לך כמה אתה מטורף.


בפינת התרבות הישראלית, קצת על הכנענים. הכוונה לתנועה ההגותית והאמנותית שקמה בישראל בשנות העשרים-שלושים של המאה הקודמת, והגיעה לשיאה בשנות הארבעים. הרעיון הכללי היה, שאם כבר חוזרים לארץ ישראל, צריך לנתק את הקישור בין ישראליות ליהדות, ולהקים פה זהות לאומית חדשה. או ליתר דיוק, חדשה-ישנה: כדי לבסס בכל זאת זיקה כלשהי לפיסת האדמה הספציפית הזו, הציעו ההוגים שהלאומיות הישראלית תראה עצמה כממשיכת דרכם של הכנענים הקדומים.
בקיצור – אם מישהו פה חושב שהרעיון של הפרדת הישראליות מהיהדות הוא חדש-חדש, הוא טועה.


בפינת האנגלית: קצת על המושג
Red Herring. למרות שלעתים הכוונה היא לסוג של דג, לרוב הכוונה בשימוש יומיומי היא להסחת דעת, או משהו שנעשה כדי להטות את תשומת הלב מן העיקר. יש כמה השערות לגבי מקור הביטוי, אבל נראה כי נעשה שימוש בדג מעושן כדי להסיט כלבי ציד מן המסלול בהיותם במרדף, ובכך להאריך את המרדף. עוד על כך, בקישור הזה.


אפרופו דגים, מישהו מכיר את הביטוי "אמור זה שם של דג"? אני לא הכרתי, אבל יש
אמת בפרסום.

ומכיוון שמקומנו הולך וקצר, נסיים בשיר של דילן תומס. השיר נכתב לפי מקצב הקרוי
villanelle, ומי שמעונין בדוגמאות נוספות ימצא אותן כאן


Do Not Go Gentle into That Good Night / Dylan Thomas
Do not go gentle into that good night,
Old age should burn and rave at close of day;
Rage, rage against the dying of the light.

Though wise men at their end know dark is right,
Because their words had forked no lightning they
Do not go gentle into that good night.

Good men, the last wave by, crying how bright
Their frail deeds might have danced in a green bay,
Rage, rage against the dying of the light.

Wild men who caught and sang the sun in flight,
And learn, too late, they grieved it on its way,
Do not go gentle into that good night
.
Grave men, near death, who see with blinding sight
Blind eyes could blaze like meteors and be gay,
Rage, rage against the dying of the light.


And you, my father, there on the sad height,
Curse, bless me now with your fierce tears, I pray.
Do not go gentle into that good night.
Rage, rage against the dying of the light.





Villanelle


Refrain 1 (A1)
Line 2 (b)
Refrain 2 (A2)
Line 4 (a)
Line 5 (b)
Refrain 1 (A1)
Line 7 (a)
Line 8 (b)
Refrain 2 (A2)
Line 10 (a)
Line 11 (b)
Refrain 1 (A1)
Line 13 (a)
Line 14 (b)
Refrain 2 (A2)
Line 16 (a)
Line 17 (b)
Refrain 1 (A1)
Refrain 2 (A2)